הקשר לתחיית המתים
לימדונו חז"ל (במסכת ברכות לג) מדוע מזכירים גבורת גשמים בברכת מחיה המתים? "אמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים, לפיכך קבעוה בתחיית המתים". וביאר המאירי "מפני שהגשמים מחיים את הזרעים ואת הצמחים שכבר מתו ויבשו, והיבש נקרא בלשון התלמוד מת, כמו שלמדו בגמרא שלולב היבש פסול מהפסוק לא המתים יהללו י-ה ".
וכן מבואר בתלמוד הירושלמי "כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם" (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב).
בגמרא במסכת תענית שעוסקת בשלוש עשרה התעניות שהיו גוזרים על הציבור כשלא ירדו גשמים, נאמר שהגשם גדול מתחיית המתים כך מלמד רב אבהו "גדול יום הגשמים מתחיית המתים שתחיית המתים לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים" (תענית ז א).
על פי זה אפשר להבין מדוע נקראים הגשמים גבורות גשמים ולא כוח גשמים. מבאר זאת בעל התפארת ישראל על המשניות, שהמילה כוח שייכת כשדבר פועל את פעולתו בלי התנגדות כנגדו. ואילו המילה גבורה שייכת כאשר דבר מתמודד מול כוח שמתנגד לו ומצליח, וכך זה עם הגשמים שיורדים בגבורה נגד מידת הדין שמקטרגת ואומרת לא להוריד את הגשם כי יש אנשים שאינם ראויים ולא זכאים לגשם, ולמרות זאת "רחמי ה יכבשו כעסו מעל בני עולם וכן כתוב: נותן לחם לכל בשר, כלומר אפילו מי שהוא רק חתיכת בשר בעלמא ואינו ראוי להיקרא אדם, אפילו הכי, הקב"ה נותן לו לחמו, כי לעולם חסדו אף על פי שאין האדם ראוי לטובה" (ברכות פ"ה מ"ב).
מכאן אנו למדים עד כמה הגשמים הם חסד ה אשר מוריד אותם ברחמיו לכל בני אדם, אף שיש כאלה שאינם ראויים. את החשבון הזה יכול לעשות ה לבדו ולכן כנראה לא מסר הקב"ה מפתח של גשמים לשום אדם כנאמר בגמרא (תענית ב) "אמר ר יוחנן ג מפתחות בידו של הקבה שלא נמסרו לשליח ואלו הן מפתח של גשמים מפתח של חיה (יולדת) ומפתח של תחיית המתים".
ומצא לכך רמז הגאון מווילנא מהפסוק "פתוחי חתם קודש לה" פתוחי - מפתחות. חתם - ר"ת: חיה תחיית המתים מטר הם קודש לה, רק לה לבדו.
הקשר לתורה
פרשתנו פרשת יתרו עוסקת במתן התורה וגם לכך יש קשר לגשם. כך לימדו חז"ל "אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה שנאמר: יערוף כמטר לקחי, ואין לקח אלא תורה שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (תענית צ א).
בירושלמי מוסבר הקשר הזה כך: "רבי ברכיה אומר כתוב יערוף כמטר לקחי מכיון שכפו ערפן לתשובה מיד הגשמים יורדים" (תענית פ"ה ה"א), וביאר זאת הנצי"ב בהעמק דבר על הפסוק (דברים לב ב) "כי בשעה שהאדם הולך ומטר סוחף הרי כופף האדם את ראשו כדי שהמטר ירד על עורפו ולא על הפנים", ואם כן, בתנועה הזו של כיפוף הראש יש איזה ביטוי של הכנעה, של תשובה, וכשהקב"ה רואה את הדבר הזה, את ביטוי התשובה הזה, הוא מוריד לנו גשמים.
מרן הרב קוק זצ"ל למד מכך מדוע למרות שפע התורה ששופע עלינו צריך האדם עבודה מרובה של תרי"ג מצוות. מביא הרב את דברי ר יוחנן שהגשמים נקראים גבורות גשמים מפני שיורדים בגבורה ואומר הרב "השפע שיורד ממרום מצד חסד הבורא יתברך הוא מוכן לרדת באופן שיהיה גמור ומוכן להנאתו". כלומר הגשם היה צריך מיד להצמיח מה שצריך ומיד היינו יכולים להנות ממנו "אך מידת הגבורה גורמת הרבה עיכובים וצמצומים עד שצריך הרבה מדרגות עד שבא האדם להנאה מהגשם על ידי הרבה עבודות חרישה, זריעה וכו.
וכך הוא, אומר הרב, בשלמות הרוחנית "השפע שיורד מן השמים על ידי קדושת התורה לשלמות הרוחנית היה ראוי שירד באופן גמור עד שיהיה האדם מוכן על ידו לשלמותו בלי עבודה וטורח", אבל מצד מידת הגבורה יש מסכים שונים המפריעים לשפע הזה לחול עלינו עד שצריך האדם לעבדה ולשמרה ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה ואז על ידי כך יכול האדם לקבל שלמותו, זה פשט הפסוק הזה שנמשל שפע התורה לגשמים - יערף כמטר לקחי" (עולת ראיה עמ ער).
ומכאן אנו זועקים את זעקת הגשם שלא זכינו לו השנה. הכנרת נמצאת במצב שלא היתה שנים רבות, 67 ס"מ לפני הקו השחור ומצב מפלס הכנרת צריך תמיד להיות ראי למפלס מצב הרוח שלנו.
נתחזק בתפילה לרבש"ע שיזכנו בשפע הזה וגם אם אין אנו ראויים לו חלילה למדנו שנותן הוא לחם לכל בשר ועל כן יזכנו עתה בגשמים רבים לקידוש שמו וקיום דבריו בתורה "ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר" (דברים ח ז), שנזכה לראותם שופעי מים במהרה בימינו.
המאמר פורסם בעלון "באהבה ואמונה" של מכון מאיר