סגור

פרשת בראשית: האם אפשר להבדיל על קפה

במוצאי השבת, התחיל העולם להחשיך.. בעקבות כך נעסוק הפעם בדיני הבדלה, נדון האם היא מדאורייתא או מדרבנן, והאם אפשר להבדיל על בירה או על קפה?

יגאל גרוס
כה בתשרי התשעט
,
04 באוקטובר, 2018 16:38
שבת

שבתצילום: shutterstock

פתיחה

בפרשת השבוע מספרת התורה, על חטאו של אדם הראשון. בתלמוד הירושלמי (ברכות פרק ח') מובא, שעוד לפני שחטא, היה אור רוחני של ששת ימי בראשית מאיר את העולם במשך שתים עשרה שעות. גם לאחר החטא, המשיך האור להאיר עוד עשרים וארבע שעות, שתים עשרה בליל שבת ושתים עשרה ביום השבת - בסך הכל שלושים ושש שעות. 

במוצאי השבת התחיל העולם להחשיך, וסבר אדם הראשון שהעולם עומד לקראת כליה בעקבות חטאו. כדי להרגיעו, נתן לו באותה שעה הקב''ה בינה לקחת שתי אבנים, לשפשפן זו בזו וליצור את האש איתה אפשר להאיר את העולם. מכיוון שהאש הראשונה נוצרה במוצאי שבת - מברכים את ברכת האש במוצאי שבת, ובלשון המדרש (בראשית רבה יא, ב):

''כיוון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החושך ממשמש ובא ונתיירא אדם הראשון אמר רבי לוי, באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפים, והקישם זה לזה, ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב ולילה אור בעדני, ובירך עליה בורא מאורי האש. שמואל אמר, לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''

בעקבות אדם הראשון שגילה את האש במוצאי שבת, נעסוק השבוע בדיני הבדלה ובעיקר בשאלות: האם מותר להבדיל על בירה, קפה וכדומה, האם צריך להבדיל בישיבה או בעמידה, והאם החובה להבדיל מדאורייתא או מדרבנן.

חימר מדינה

האם אפשר להבדיל על קפה, קולה או מיץ? על מנת לענות לשאלה זו, יש לפתוח בביאור הגמרא במסכת פסחים (קז ע''א). הגמרא בפסחים כותבת, שכאשר אמימר הגיע למקום כלשהו והביאו לו משקה שאינו יין להבדיל עליו, סירב לקדש עליו (התעקש לקדש דווקא על יין). רק בפעם השנייה כשהגיע לשם, ושוב הביאו לו את אותו המשקה להבדיל עליו, הסכים לעשות כך, ובלשון הגמרא 

''זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין, ולא הוה לן חמרא (= ולא היה שם יין). אייתינא ליה שיכרא ולא אבדיל (הביאו לו שכר, ולא הבדיל עליו). לשנה תו איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא (= שנה הבאה הגיע לשם שוב, ולא היה יין), אייתינא שיכרא (= והביאו לו שוב שכר במקום). אמר: אי הכי (נראה שהמשקה הזה) חמר מדינה הוא. והבדיל עליו.''

מדוע בפעם הראשונה סירב להבדיל על שכר, ואילו בפעם השנייה הסכים? הגמרא אומרת, שמכך שהביאו לאמימר פעמיים את אותו המשקה הבין, שכנראה אותו המקום נוהג לשתות משקה זה בקביעות, ולכן אותו המשקה נחשב 'חמר מדינה' שאפשר להבדיל עליו, למרות שלא מדובר ביין. 

מה מוגדר כחימר מדינה

למסקנה הגמרא פוסקת שגם על 'חמר מדינה' אפשר להבדיל, אך לא מציינת איזה משקה יכול להיות מוגדר ככזה, ונחלקו בשאלה זו הראשונים (אם כי לדעת כולם מים אינם נחשבים, כיוון שהם לא מספיק חשובים):  

א. רבינו חננאל (פסחים קז ע''א) כתב, שחמר מדינה הוא ''משקה ששותין בני המדינה כולה והוא יינם ואין להם זולתו'', וכן מופיע בדברי הרשב''ם (ד''ה חמר מדינה). לפי שיטתם עולה, שאין היום מציאות של חמר מדינה, מכיוון שבעקבות ריבוי המשקאות, אי אפשר לומר שיש משקה שרק אותו שותים ואין זולתו (וחובה להבדיל על יין או מיץ ענבים).

ב. ההגדרה המקילה ביותר ושנפסקה להלכה על ידי אחרונים רבים, מופיעה בדברי שולחן ערוך הרב (רעב, י) בעקבות הרמב''ם (שבת כט, יז). לשיטתם משקה מוגדר חמר מדינה, במקרה בו דרך רוב בני העיר לשתות אותו באופן קבוע, גם אם יש משקים אחרים אותם רגילים לשתות. משום כך כתב הרב שטרנבוך (תשובות והנהגות ד, עז), שגם קפה בזמן הזה נחשב חמר מדינה.

ג. דעה ממוצעת מובאת בטור (או''ח רעב) שכתב, שרק אם אין יין באותה העיר, המשקה אותו רגילים לשתות נחשב חמר מדינה,. כפי שדייק הב''ח (או''ח קפב, א) מלשונו, גם אם יש במכולת שבאותה העיר יין – לא די בכך, וצריך שבפועל ממש יגדלו שם יין כדי שהמשקה הנפוץ באותו מקום לא ייקרא חמר מדינה. 

הבדלה על קפה

להלכה נראה שנפסק כדעת הרמב''ם, שמשקה אותו רגילים לשתות נחשב חמר מדינה, ואפשר להבדיל עליו (אם כי לכתחילה טוב להבדיל על יין, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות). נחלקו האחרונים האם כל משקה מעין זה, יכול להיחשב חמר מדינה:

א. כפי שצוין לעיל הרב שטרנבוך (שם) סבר, שאכן כל משקה אותו רגילים לשתות וכמו קפה ומיץ נחשב חמר מדינה. ראייה לפירוש זה הביא הרב ולדנברג (ציץ אליעזר ח, טז) מדברי השולחן ערוך שכתב, שמבדילים על הכל חוץ ממים, משמע שקפה מותר. מכל מקום כפי שהעיר, צריך שאותו משקה יהיה מספיק מכובד בשביל לכבד בו אורחים, וכן כתב הרב משה פיינשטיין (ב, עה). 

ב. דעה חולקת מובאת ברב עובדיה (יחוה דעת ב, לח) שכתב בעקבות ההלכות קטנות (סי' ט), שרק משקה בו יש אלכוהול כמו בירה יכול לשמש כחמר מדינה. את הראייה שהביא הציץ אליעזר מדברי השולחן ערוך שאפשר לקדש על הכל חוץ ממים דחה והסביר, שכוונתו לומר שאפילו במקום בו שותים רק מים אין הוא יכול להיחשב חמר מדינה, אך לא שמותר להבדיל על מיץ, ובלשונו:

''בסיכום: העיקר להלכה ולמעשה שמי שאי אפשר לו לשתות יין, או שאין לו יין ולא שכר, אינו רשאי להבדיל על חלב או על תה או על קפה, או על מיץ הדרים, או טמפו וכיוצא בזה, שכל אלה אינם נחשבים כחמר מדינה, והמבדיל על תה או קפה וכיוצא בהם, הרי הוא מכניס עצמו בחשש איסור ברכה לבטלה, ושומע לנו ישכון בטח.''    

ישיבה או עמידה

למעשה יוצא, שלכתחילה עדיף לקדש על יין או מיץ ענבים כדי לצאת ידי חובת כל הראשונים. במקרה בו אין בנמצא או שאדם לא אוהב יין, עדיף לקדש על משקה שיש בו אלכוהול כמו בירה. ואם אין (או שלא אוהבים), אפשר להבדיל על קפה או חלב וכדעת המתירים (למעט ההולכים בשיטת הרב עובדיה). שאלה נוספת שחלקו בה הפוסקים היא, האם צריך לשבת או לעמוד בהבדלה:

א. דעה ראשונה בפוסקים היא דעת התוספות (ברכות מג ע''א ד''ה הואיל), שגם נפסקה להלכה בשולחן ערוך (רצו, א). הם סברו שלהלכה, כל הנוכחים צריכים לשבת. בטעם הדבר נימקו, שהמברך צריך להוציא את השומעים ידי חובה בברכת היין, ורק כאשר כולם יושבים הם נחשבים קבועים ויכולים לצאת ידי חובה (ומשום כך במקרה בו אדם מבדיל לעצמו או שרק הוא שותה - מותר לעמוד).

ב. הכלבו (סי' מא) חלק על התוספות וכתב שיש להבדיל בעמידה, מכיוון שבהבדלה מלווים את המלך, וראוי שמעשה זה יהיה במעומד, וכן כתב הרמ''א (שם). כיצד יישבו את קושיית התוספות, שיש לשבת כדי שכולם ייחשבו קבועים ויוכלו לצאת ידי חובה בברכת היין? ערוך השולחן (שם, כז) תירץ, שמכיוון שהנוכחים מכוונים לצאת ידי חובה - זה מועיל למרות שעומדים, ובלשונו:

''רבינו הבית יוסף פסק דהבדלה מיושב, והטעם דכל דבר שמוציא לאחרים צריך להיות בקביעות. ורבינו הרמ"א פסק דמעומד, וכן נוהגין במדינות אלו. והטעם דללוות את המלך צריך להיות מעומד, ואי משום קביעות כיוון שכולם מכינים את עצמם לכך הוי קביעות גם בעמידה.''

אפשרות נוספת ליישב את המנהג לעמוד בהבדלה מובא בהגהות הסמ''ק (סי' קמה) שכתב, שמכיוון שכל מצווה בה כתוב 'לכם' יש לעשותה בעמידה (וכמו מצוות לולב וציצית), כך גם את החובה להבדיל שיש לה רמז מהפסוק בפרשת קדושים (כ, כה) 'והבדלתם לכם' כפי שכותבת הגמרא במסכת שבועות - יש לעשותה במעומד (למרות שבמקור הפסוק מתייחס להבדלה בין החיות הבהמות לטמאות).

דאורייתא או דרבנן

כפי שראינו לעיל, ניתן להקל ולקדש על חמר מדינה שאינו מכיל אלכוהול וכמו קפה ומיץ, מכיוון שכך דעת רוב הפוסקים. סברא נוספת להקל בעניין זה, תלויה במחלוקת הראשונים האם החובה להבדיל מדאורייתא או מדרבנן: 

א. חובה מדאורייתא: מדברי הרמב''ם (שבת כט, א) עולה, שהחובה להבדיל תוקפה מדאורייתא, והביאו המפרשים שני מקורות לפסק זה. המגיד משנה (שם) כתב, שהרמב''ם למד דין זה מהגמרא במסכת שבועות (יח ע''ב) הלומדת מפסוק ('להבדיל בין הטמא ובין הטהור'), שכל המבדיל על היין במוצאי שבתות זוכה לבנים זכרים, משמע שדין זה מהתורה. 

אפשרות אחרת להסביר את דברי הרמב''ם הביא המנחת חינוך (מצווה לא) מהמכילתא, שיש להשוות בין החובה לקדש לחובה להבדיל. משום כך, מכיוון שהגמרא במסכת ברכות (יט ע''ב) כותבת שהחובה לקדש מדאורייתא - כן החובה להבדיל מדאורייתא, וכן משמע מלשון הרמב''ם. ובלשון המגיד משנה שהביא גם את דעה זו:

''מדברי רבינו נראה בביאור שהוא סובר שההבדלה גם כן דבר תורה, והכל בכלל זכור. וראיתי המפרשים ז"ל חלוקים בזה יש סוברים כדברי רבינו, וילפינן ליה מדכתיב ולהבדיל כמו שכתב בפרק ידיעות הטומאה (שבועות י"ח ע''ב). ולשון מכילתא זכור את יום השבת, קדשהו בברכה, ובביאור אמר זכרהו על היין ואמרו גם כן קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו.'' 

ב. חובה מדרבנן: רוב הפוסקים חלקו על הרמב''ם וסברו, שהחובה להבדיל מדרבנן בלבד. כך הביא הרא''ש בתשובה (כלל יא, ג) בשם רבינו תם, וכך פסקו להלכה גם הריטב''א (פסחים קו ע''א ד''ה זכרהו) הסמ''ק (סי' רפג) ושבולי הלקט (סי' קל), וכן הביא הבית יוסף (או''ח רצו) בשם הארחות חיים (ועיין הערה). 

הזכרת יציאת מצרים

מעבר לכך שהמחלוקת בין הרמב''ם לשאר הראשונים, משליכה על השאלה האם אדם המסופק אם הבדיל, עליו לשוב ולהבדיל (שלדעה הסוברת שמדובר בחובה מדאורייתא יש להחמיר ולהבדיל שוב מספק, ולדעה הסוברת שמדובר בחובה מדרבנן, ספק דרבנן לקולא וכפי שכותבת הגמרא במסכת עבודה זרה (ז ע''א)), ישנה גם השלכה האם חובה להזכיר יציאת מצרים בהבדלה:

לדעת רוב הראשונים שהחובה להבדיל מדרבנן, וודאי שאין חובה להזכיר יציאת מצריים. אך כפי שהקשה המנחת חינוך (מצווה לא), מדוע לדעת הרמב''ם לא מזכירים יציאת מצרים בהבדלה? הרי חובת ההבדלה נלמדת מהפסוק 'זכור' ממנו לומדים שצריך לקדש, וכשם שצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש, כך צריך להזכיר בהבדלה!

א. הרב פרנק (הר צבי או''ח קנז) תירץ, שמכיוון שמזכירים יציאת מצרים בערבית של מוצאי שבת, אין צורך להזכיר שוב בהבדלה (למרות שההזכרה לא נאמרת בתוך ההבדלה ממש). ב. הגרש''ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה נח, הע' יח) חלק ותירץ, שיש חובה פעם אחת בשבת להזכיר יציאת מצרים, ומכיוון שכבר הזכירו יציאת מצרים בקידוש הלילה, אין צורך להזכיר שוב בהבדלה. 

חיוב נשים בהבדלה

השלכה נוספת לחובת ההבדלה, היא האם נשים חייבות בה:

א. לדעת הרמב''ם הסובר שהבדלה מדאורייתא והוקשה לקידוש, וודאי שגם נשים יכולות להבדיל, כפי שהן יכולות לקדש. גם רוב הראשונים שנקטו שהבדלה מדרבנן סוברים שנשים יכולות להבדיל, מכיוון שחכמים תקנו שהן חייבות בכך. ב. דעה חריגה היא דעת הארחות חיים (מובאת בבית יוסף), שסובר שנשים פטורות מקידוש, מכיוון שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. 

השולחן ערוך (רצו, ח) פסק כדעת רוב הראשונים, ולשיטתו אין בעיה שנשים יבדילו. הרמ''א לעומת זאת חשש לדעת האורחות חיים, ולכן כתב שעדיף שגברים יבדילו לנשים. האחרונים תמהו על דבריו, שהרי גם אם הבדלה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, לפי האשכנזים נשים יכולות לברך על מצוות אלו, ולכן פסקו הב''ח והמגן אברהם, שנשים יכולות להבדיל (ועיין בדף לסוכות שנה א').

------------------------------------------------------------

1 יש להעיר, שבמקרה בו מבדילים בתפילה - אין מחלוקת בין הפוסקים שהחובה להבדיל על הכוס בהבדלה מדרבנן, וכפי שלדעת המגן אברהם (רעא, א) החובה להבדיל על כוס הקידוש בשבת מדרבנן בלבד, מכיוון שיוצאים ידי חובה מדאורייתא בתפילה (ובעוד שבקידוש רבים חלקו עליו כי צריך להזכיר את יציאת מצרים (עיין ביאור הלכה שם) או שלא מכוונים לצאת ידי חובה, בהבדלה לא חלקו).

05.10.2018

1. יפה מאוד (מורך ורבך)

אשריך!

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

תור בקניון הגדול בפתח תקווה צילום: קניוני עופר

תורים בחנויות ועומס - ללא ריחוק חברתי: פיילוט הקניונים החל

קרא עוד