כבר עמדו ראשונים ואחרונים על משמעות שינוי שם ה' בשני סיפורי הבריאה. השם בסיפור הבריאה הראשון בפרק א ושלושה פסוקים ראשונים של פרק ב (סטפן לנגטון - מחלק התנ"ך לפרקים 'פקשש' בחלוקת פרקי הבריאה כנראה שלא בתום לב) הנזכר בשם 'אלוקים'. ובסיפור הבריאה השני נזכר בשם 'ה' אלוקים'. רובם מסבירים את השינוי באופן המתבסס על מאמר חז"ל בבראשית רבה 'בתחילה עלה במחשבתו לברוא את העולם במידת הדין... ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו מידת הרחמים' דהיינו, שם אלוקים הנזכר לבדו בפרק א מהווה את מידת הדין שבתחילה עלה במחשבתו של הקב"ה לברוא בה את העולם. אך מכיוון שראה שכשמידת הדין שולטת אין העולם מתקיים, נמלך בדעתו ושיתף עימה את מידת הרחמים, ולכן נזכר סיפור הבריאה השני בשם 'ה' אלוקים' ולא עוד שהקדים מידת הרחמים למידת הדין. נראה לפי כך, שמשמעות השינוי על פי חז"ל והצורך בשני סיפורי בריאה הוא תיקון העולם למקום שבני אנוש יכולים להתקיים בו. על השאלות - וכי ייתכן שהקב"ה לא צפה שהעולם לא יעמוד במידת הדין? והאם שייך לומר 'נמלך' בדעתו כלפי קודשה בריך הוא? נתנו תשובות רבות. אביא רק אחת מהם, ידע הקב"ה כי אין העולם עומד במידת הדין בלבד, אלא בשביל שאנו נדע כי מלכתחילה זהו העולם המתוקן, האידיאלי והגבוה יותר, ולכך אנו צריכים לשאוף. ושיתוף מידת הרחמים באה בדיעבד כיוון שבלעדיה אין העולם מתקיים.
על שינויי שם השם בפרקנו, בין היתר, בנתה ביקורת המקרא בשיטתיות וביסודיות, יש לומר, את גישתה הכופרת בעיקר - תורת התעודות והמקורות, שהם בחינת 'ורשעים יכשלו בם'. בעקבותם הרב ברויאר זצ"ל פיתח את שיטת הבחינות המאמצת רוב מסכנותיהם הכפרניות ומלביש עליהם גישה אמונית. ונוסף על אלה רבו הפרשנים והחוקרים לתת הסבר לשינוי שמותיו של הבורא בסיפורי הבריאה. במאמרי זה אציע קריאה חדשה לפרקים אלו בהתבססי על מה שאמר רש"י לנכדו הרשב"ם "אילו היו עיתותי בידי הייתי צריך לעשות פירושים אחרים, לפי הפשטות המתחדשים בכל יום".
התורה פותחת בסיפור הבריאה הראשון "בראשית ברא אלוקים" ואילו את סיפור הבריאה השני בפסוק ד בפרק ב היא פותחת "אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים" שם 'אלוקים' בפרק א מקביל לבריאה. ואילו שם 'הוויה' בפסוק ד בפרק ב מקביל לתולדה. ומה ההבדל בין בריאה לתולדה? מסביר הרש"ר הירש כי הם ההפך הגמור. הבריאה היא יצירה של יש מאין ואילו תולדה היא המשך אורגני וטבעי. על פי זה נראה לפרש כי שם 'אלוקים' מסמל את הבריאה הניסית ואילו שם 'הוויה' מסמל את התולדה הטבעית. ולפיכך 'ה' אלוקים' הוא שילוב של נס וטבע. ובאמת אנו רואים בפרק א כי הבורא יוצר הכל יש מאין על ידי עשרה מאמרות, בנסיות גמורה. ואילו בפרק ב אנו רואים כי הנס הוא לא מוחלט אלא מערב בו הקב"ה גם תולדות טבעיות. אביא לכך כמה דוגמאות: "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב זרע למינהו..." (א, י"ב) הארץ מצמיחה דשא ועצי פרי במאמרו של האל, ללא גשם וללא אדם שישקה אותה - נס מוחלט. לעומת זאת בפרק ב (פס' ה) התיאור של בריאת הצומח שונה בתכלית "וכל שיח השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה" בלי גשם ובלי אדם שישקה אותה - האדמה לא תוציא מאומה. כך הם חוקי הטֱבע שטָבע הבורא בעולמו. ובהמשך (פס' ו) "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" מה זה? נס או טבע? אולי נס שהוא טבע? ואולי טבע שהוא נס? בעצם, זהו שאמרנו - נס מעורב עם טבע! דוגמא נוספת: בריאת האדם בפרק א (פס' כז) מתוארת כך "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" מה זה צלם אלוקים? ואיך אפשר לברוא ממנו אדם? ועוד אדם שהוא גם זכר וגם נקבה - פלא פלאים! והוא שאמרנו - בריאה ניסית! לעומת זאת יצירת האדם בפרק ב (פס' ז) מתוארת באופן הבא "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" אין פה בריאה של יש מאין, יש פה יצירה של רוח מתוך חומר. הנס הוא לא מוחלט, גם הטבע לא. בטבע האדם נוצר מחומר (טיפה סרוחה) אך לא מן האדמה ולא באופן ישיר וגלוי על ידי האל. שוב אנו רואים שהנס מעורב בטבע.
אך זהו אינו סוף התהליך. כפי שהזכרנו, הופעת הקב"ה בשם 'אלוקים' מסמל את הבריאה הניסית. 'ה' אלוקים' מסמל את היצירה הטבעית המשותפת עם הנס. ויוצא מכך ששם השם לבדו מסמל את הטבע הטהור ללא התערבות אלוקית נראית לעין. והינה בפעם הראשונה שמופיע שם השם לבדו זה בתחילת פרק ד "והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'" שם השם מופיע לבדו ברגע שבא לעולם תולדה המשכית אורגנית טבעית לאדם הראשון ואשתו. הנס הגדול והפלאי ביותר - יצירת אדם, הופך להיות טבע פשוט שכל אדם מסוגל לו. ומכאן ממשיך להופיע שם השם לבדו גם כאשר קין קם על הבל להורגו. כך הוא בטבע, ניתנה לנו היכולת לתת חיים ואף לקחתם יש בכוחנו.
עתה נשאר לנו להשיב על השאלות החשובות ביותר - מדוע בעצם סיפור הבריאה נכתב כך? מדוע לא יצר הקב"ה את העולם ישירות לפי הטבע? ומה אנו צריכים ללמוד מכך? נראה לי לתת לכך שתי סיבות. הראשונה על פי מה שאמרו חז"ל (אבות ה, א) "בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להיפרע מן הרשעים המחריבים את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות". או במילים אחרות תהליך הבריאה היה ארוך ומחושב, הקב"ה, על אף שיכל לברוא אותו במחשבה אחת בלבד, ברא אותו בתהליך ארוך. ועל כן, היזהר שלא תשחית עולם שהושקעה בו מחשבה רבה ועשייה. סיבה שנייה, שיותר נראית לי לנכון, היא משום שרצה הקב"ה שנדע כי מה שנראה לנו טבע בעולמנו במהותו הוא נס מופלא! (בגימטרייה הטבע = אלוקים) כמו שאמר רבי חנינה לבִתו 'מי שאמר לשמן שידלוק - יאמר לחומץ שידלוק' הורגלנו ששמן בוער וזה נראה לנו דבר טבעי ומובן מאליו, התרגלנו שאד עולה מן הארץ וגשמים יורדים מהשמים, שיש לנו יכולת להצמיח דשא, עשב ועצי פרי, והנס הכי גדול שהפך לכל כך טבעי, כל בריה אנושית יכולה להיות שותפה ביצירת נזר הבריאה - לברוא תולדות.
הכותב הוא מורה לתנ"ך