פרשת השבוע מספרת לנו על אודות בלק מלך מואב, הרואה את ניצחונותיהם של ישראל על סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן - מלכים בעלי צבא חזק, שכל עמי הארץ סמכו עליהם שיבלמו את כניסת ישראל לארץ (על-פי רש"י על במדבר כ"ב, ב') - ומתוך כל מבין, שהקרב האמיתי אינו צבאי גרידא, אלא הקרב הינו על צדקת הדרך ומוסריותם של ישראל.
מתוך הבנה זו, שולח בלק שליחים אל בלעם, איש רוח שלילי, מומחה לראיית רע והעצמתו, על מנת שיקלל את ישראל ויערער את יציבותם הרוחנית והמוסרית: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם... וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי (תקלל בשבילי) אֶת-הָעָם הַזֶּה... אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ" (במדבר כ"ב, ה'-ו'). בלעם תאב הבצע, מוכן להשתמש בכל כישרונותיו לעשייה שלילית בעבור הכסף הרב שהוצע לו על- ידי בלק (רש"י במדבר ט"ז, י"ח).
אלוקים מזהיר את בלעם מניסיון לקלל את ישראל, אך בלעם נחוש בדעתו לקלל ולחפש פגמים מוסריים בעם ישראל.
את הדרך למקום ממנו יוכל להשקיף על בני ישראל ולקללם, עושה בלעם על אתונו המסורה, אשר שימשה אותו במשך שנים רבות. מלאך מנסה להניא את בלעם מרצונו השלילי, וחוסם לו את הדרך. בלעם אינו רואה את המלאך, אך אתונו רואה אותו, ולכן היא סוטה מן הדרך. בלעם כועס על אתונו ומכה אותה בזעם בשלוש הזדמנויות שונות: "וַיִּחַר-אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת-הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל" (במדבר כ"ב, כ"ו-כ"ז). או אז פותח ה' את פי האתון, והיא מוכיחה אותו על רשעותו וחוסר מוסריותו: "וַיִּפְתַּח יְהוָה, אֶת-פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כ"ב, כ"ח). בלעם הרשע, עם כל כישרונותיו, הינו מושחת ומקולקל, ואינו נוהג במוסריות פשוטה של דאגה לאתונו המסורה. מי שמוסרו לקוי, לא יוכל להסתיר זאת, ולבסוף ייחשף הדבר גם ברבדים הטבעיים ביותר!
בלעם בוחן את עם ישראל מכל צדדיו, ומנסה למצוא פרצה כדי לקללם, שהרי זוהי מומחיותו, אך הוא אינו מצליח בכך. לעם ישראל יש נטייה מוסרית עמוקה ושאיפה לטוב עבור העולם כולו, ואין בכוחה של שום קללה לשנות זאת ולפגוע בנו.
או אז, אף בלעם מזהה את מוסריותם המיוחדת של ישראל. השאיפה למוסריות עוברת כחוט השני בכל דרכנו ההיסטורית מאברהם, יצחק ויעקב, ועד הוועדה שחיברה את הקוד האתי של צה"ל. המוסריות טבועה בפנימיותנו וזורמת בעורקינו. בלעם, ברגע של התרוממות, שואף גם הוא למוסריות נעלה זו: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (במדבר כ"ג, י'), כמו "אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים" (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה, דף כ"ה ע"א).
בלעם יעץ לפגוע במוסריותם של לוחמי ישראל על- ידי כך שבנות מואב ומדיין יפתו אותם לתאוונות מינית וידיחו אותם לעבודה זרה, וכך לנצחם במלחמה (על-פי רש"י על במדבר כ"ד, י"ד). ואגב, יש צבאות מאלכסנדר מוקדון ועד היום, שפורקן תאוותני ללא רסן ערב היציאה לקרב היה "הדלק" לניצחון בקרב, אשרינו שזו אינה נחלתנו.
מוסריותם והתנהגותם של חיילי צה"ל בשגרה ובמלחמה משפיעות על תוצאות המלחמה. מוסריות גבוהה מחזקת את גבורתם של חיילינו, זהו סוד כוחנו. על אף שטוהר הנשק וכבוד האדם נראים כ"מגבילים" בשדה הקרב, אנו גאים בכך שיחד עם לחימה מקצועית ויעילה, אנו שואפים לחרוט עקרונות אלו על דגל מאבקינו, כצבא וכמדינה.