בלעם

דמותו של גיבור פרשתנו - בלעם - היא לכאורה דמות טראגית שנעשה לה עוול היסטורי כבד. כל מי שאמון על מדרשי חז"ל ועל פירוש רש"י המבוסס עליהם יודע כי בלעם הוא רשע מרושע, אנטיתזה לאברהם אבינו, שכל כוונתו היא למעול ברצון הקב"ה ולהזיק לעם ישראל.
אך הנקודה המרכזית בה מגנים חז"ל את בלעם, הנסיון לפעול בניגוד גמור למְצוּוה עליו על ידי הקב"ה, נראית לכאורה כהפך המוחלט מדמותו כפי שהיא משתקפת בפרשה. כאשר מגיעים נציגי מואב ומדיין אל בלעם ומבקשים ממנו להתלוות אליהם כדי לקלל את עם ישראל הוא משיב להם מייד: "לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי". כאשר הקב"ה אינו מאשר לו ללכת הוא מודיע להם: "לכו אל ארצכם, כי מאן ה' לתתי להלך עמכם". בפעם השניה כאשר בלק מבטיח לו תשלום גדול הוא עונה: "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה", ורק כאשר הוא מקבל אישור ללכת הוא הולך. וכך בעקביות, גם לאחר שהגיע אל בלק, הוא מוסיף להזכיר בכל הזדמנות "הדבר אשר ישים אלקים בפי אתו אדבר".
ומה עושים חז"ל עם דבריו ? הם לכאורה מוציאים אותם מפשטם ומוצאים בהם רמזים לכך שבלעם ניסה לקלל את עם ישראל ולא לברך. מהו האינטרס לקחת דמות של עובד ה' כבלעם ולצייר אותה כהפך הגמור ?
האמת היא שחז"ל ראו כאן כתמיד את התמונה הכללית תוך ירידה לפרטים קטנים וגילו לנו את האישיות האמיתית של מי שמסתתר מאחורי צדיקות מדומה. פרט מוזר בפרשה יכול לשפוך אור על הניתוח הזה.
בלעם מקבל את שרי בלק בפעם הראשונה והקב"ה מודיע לו שאין הוא מוכן שיקלל את עם ישראל כיוון שהוא עם ברוך. בלעם מקבל את גזירתו של הקב"ה, אך כאשר מגיעה המשלחת השניה הוא שואל שנית את הקב"ה ומקבל תשובה חיובית. מהי משמעות השינוי, מה קרה בין האיסור הראשון לבין ההיתר שניתן עכשיו ? האם יש שינוי בנימוק הקודם של הקב"ה כי עם ישראל הוא עם ברוך ? לא. אך בלעם אינו מתעכב לשאול שאלה חשובה זו, והוא נחפז להשתמש באישור שניתן לו. אך בדרך הוא נתקל במכשול שמציב לו הקב"ה בדמותו של מלאך החוסם את הדרך לאתון. לאחר דין ודברים שואל בלעם את המלאך האם הוא צריך לחזור לביתו והמלאך אומר לו שהוא יכול להמשיך ללכת, בתנאי שידבר רק את הדבר אשר ישים ה' בפיו.
המהלך כאן נראה מוזר. אם הקב"ה אינו רוצה שבלעם ילך, מדוע התיר לו בפעם השניה לעשות כך ? אם הוא מעוניין שילך, מדוע אסר עליו בפעם הראשונה ? אם שינה את דעתו, מדוע הציב מכשולים בדרכו של בלעם ?
כאן באים חז"ל ולומדים כלל גדול "בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכים אותו". בפעם הראשונה נתנה לבלעם תשובה שלילית מנומקת "לא תָּאֹר את העם כי ברוך הוא". בלעם היה צריך להבין את המסר ולהסתפק בו. אך כאשר הוא מקבל את שליחי בלק בפעם השניה, הוא אינו משלח אותם בצורה מיידית אלא מחכה לתשובה נוספת. בנקודה זו הוא מוכיח כי הוא אינו פועל באובייקטיביות ומצפה בשוויון נפש לתשובה חיובית או שלילית אלא ניזון מאינטרס מובהק להזיק לעם ישראל.
בנקודה זו משחרר הקב"ה את הרסן כדי לאפשר לבלעם לממש את החלטתו השלילית. לאפשר, אך לא להסכים ! ובלעם בהתלהבות מנצל את ההזדמנות שניתנה לו. אך כדי שלא יפרש את דבריו של הקב"ה כמתן לגיטימציה, נשלח עוד מסר בדמות המלאך המהווה מכשול בדרך. ושוב, בלעם אינו מעוניין להבין את רצונו של הקב"ה, אלא רק בשאלה אם יש לו אפשרות ללכת, ומשהבין שכך הוא, הוא ממשיך בדרכו.
בלעם נידון אם כן על ניצול האפשרות שניתנה לו כדי לפגוע ברצונו של הנותן. בעצם זהו אבטיפוס של כל מעשה שלילי הנעשה בעולם הזה. כל פעולה נעשית בכוחות הניתנים לו על ידי הבורא. אין שום הבדל לענין זה בין מעשה חיובי לשלילי.
מכאן מתבקשת ראיה מוסרית עמוקה של מעשה שלילי לא רק כבעיה הספציפית שיש בו עצמו, אלא גם כמעילה באמון וכחוצפה כלפי שמיא, בעצם השימוש בכוחות המוקנים לנו למטרות מסויימות, לשם השגתן של מטרות הפוכות. מתן הכוחות האלו אינו עדות כי הקב"ה מסכים עם המעשים אלא רק לכך שהוא מאפשר אותם כדי לשמור על עקרון הבחירה החופשית, שהיא זו המטילה עלינו את החובה לבחור בטוב ולמאוס ברע.