פרשת השבוע מסתיימת באיסורי ע"ז ועריות ובעונשיהם, ובפסוקי הסיום מזהירה התורה פעמיים על הבדלת ישראל מהעמים ; ובפסוקים אלה התורה מזהירה שוב גם על איסורי אכילה.
המקור העיקרי לאיסורי מאכלות בספר ויקרא נמצא בפרשת שמיני. נחמה ליבוביץ', בעיוניה שם, עוסקת בשאלת טעמם של איסורים אלה: "רבים חושבים שניתנו איסורים אלה כדי להרחיקנו מאומות העולם ולהבדילנו מהעמים, כפי שחז"ל גזרו על יינם משום בנותיהם". כל יהודי שומר מצוות, שיש לו קשרי עבודה עם גויים בחו"ל, חווה לעתים את הלכות כשרות כדבר שמבדיל אותו מהקבוצה איתה הוא נמצא בפגישת עבודה וכד'. האם אכן זו מטרתה של מצווה זו ?
נחמה ליבוביץ' דוחה גישה זו על סמך הפסוקים שלנו, וכאן טמון יסוד חשוב בתורה.
ההבדלה בין ישראל לעמים איננה עומדת כאן כמטרה בפני עצמה. התורה איננה שואפת להיבדל כדי להיבדל. מטרת האיסור היא להביא את בני ישראל להתנהגות שונה מזו של העמים, להיבדל ולהתעלות מעל רמת ההתנהגות המקובלת בעולם. באיזה תחומים מבדילה התורה את ההתנהגות של ישראל מזו של העמים ? כדאי לשים לב לנושאים המרוכזים כאן: אמונה (ע"ז), עריות ואכילה. אמונתנו חייבת להיות נעלית וטהורה מזו המקובלת בעולם ; ויחסנו לעולם החומרי חייב להיות שונה מהרגיל בין הגויים.
מצוות התורה יוצרות יחס מורכב אל העולם החומרי. בכל התחומים החומריים יש בהלכה מצבים של איסור, של היתר ושל מצווה. ישנם הבדלים מתבקשים בין התחומים, אך היסוד העיקרי האמור, משותף להלכות אישות ולהלכות אכילה ועוד. על-ידי כך יוצרת התורה יחס מיוחד בחייו של היהודי לחיי החומר. אין אנו מתנזרים מהעולם החומרי, אך איננו שבויים שלו ! האיסור מעלה אותנו מעל החומריות ; ההיתרים- ויותר מזה, המצוות - מחזירים אותנו אל המציאות החומרית מלמעלה, בצורה מקודשת. בורא עולם ברא אותנו אנשים, לא מלאכים ; בורא עולם ברא אותנו אנשים, לא בהמות. "ואנשי קודש תהיוּן לי" (שמות כ"ב, ל) - אנשים שמקדשים את חיי האנוש שלהם, ע"פ הדרשה הידועה המיוחסת לרבי מקוצק.
בפרשת אחרי-מות פותחת התורה את רשימת איסורי העריות בציווי להיבדל ממעשה ארץ מצרים וממעשה ארץ כנען. גם שם הכוונה היא להיבדל מהתנהגותם בתחום העריות. ומהפרשה שם בענייני עריות נלמד גם לתחום איסורי האכילה. (גם באיסור שחוטי חוץ בפרק י"ז, ובהיתרו בספר דברים פרק י"ב אפשר לראות את אותו יסוד בו אנו עוסקים כאן, ודי לחכימא ברמיזא).
ממי נוכל לקבל אישור שטעם זה מצוי באיסורי עריות ואיסורי אכילה של התורה ? מרבינו הגדול הרמב"ם. כל מי שלומד בספר הי"ד החזקה יודע שלמבנה ולסדר של הספר ושל ההלכות ישנה חשיבות רבה. אחד מספרי הי"ד החזקה כולל בדיוק את ההלכות של שני התחומים האלה, וכך הסביר זאת הרמב"ם: "לפי שבשני עניינים האלו קדשנו המקום והבדילנו מן העובדי כוכבים", והרמב"ם ביסס את תפיסתו על הפסוקים שלנו ! "ובשניהם נאמר ואבדיל אתכם מן העמים, אשר הבדלתי אתכם מן העמים", הבדלה לשם קידוש החיים בעולם הזה, שהרי "קראתי שם ספר זה ספר קדוּשה".
"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו", ע"י כלל המצוות בפרשיות אלה, ואיסורי אכילה בכללם. וקדושת בני ישראל הנבדלים מן העמים ברמת חייהם הרוחנית - תאיר ותרומם את העולם.
תלמידיי יעידו שאני אוהב לשאול: "אתם רוצים להיות נורמאלים ?", ולענות בעצמי באמירה שהנורמה של העולם איננה מספיקה: אנחנו רוצים להיות לא נורמאלים, טובים ומעולים ככל שנוכל, ומתוך כך להאיר ולתקן את עולמו של הקב"ה.
הרב צבי קורן ,מנהל ישיבת אמי"ת נחשון, מטה-יהודה ורב קהילת כינור-דוד ברעננה
המאמר התפרסם בעלון השבת "שבתון"