פרשות השבוע עוסקות בעשרות מצוות הנוגעות לכל רובדי החיים, ומבטאות בכך את הרעיון לפיו קדושת ישראל וייחודו הוא במפגש התמידי עם אלוהי ישראל והעולם - שברא את המציאות כולה ומשגיח עליה.
ההפטרה הנקראת תלוייה בשני מנהגים: הספרדים נוהגים לקרוא ביחזקאל פרק כ, ואילו האשכנזים נוהגים לקרוא בעמוס פרק ט.
הפטרות רבות במהלך השנה מקורם בספר יחזקאל, ואף אנו בפינתנו עסקנו בדברי הנביא יחזקאל מספר פעמים (וכך גם יהיה בשבוע הבא). מאידך, יש רק עוד פעם אחת בה מפטירין מתוך דברי הנביא עמוס, ולכן נתייחס הפעם לקריאה מדברי עמוס.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
עמוס פעל כנביא באחת מתקופות השיא של מלכויות ישראל ויהודה לאחר פילוג המלוכה - ימי עוזיהו מלך יהודה וימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. שניהם מלכים שמלכו עשרות שנים: עוזיהו מלך 52 שנה וירבעם לבית יהוא מלך 41 שנה. יציבות זו היתה חלק מסוד ההצלחה. שני המלכים זכו לממלכות רחבות וחזקות, והשפע החומרי גם הוא הפך להיות ממאפייניהם. עמוס השמיע דברו במלכות ישראל והזהיר מתסמונת חברת שפע היוצרת עיוותים חברתיים-כלכליים, ופוגעת אנושות בשכבות חלשות. חברה כזו גוזרת כלייה על עצמה.
ההפטרה, שהינה גם הנבואה האחרונה בספר עמוס, מסתיימת בנימה של תקווה והבטחה לגאולה שלמה.
מצב בהפטרה: מדינה עם תמרור אזהרה
כאמור, עמוס מזהיר מפני התרסקות ה"ממלכה החטאה" - הדורסת את השכבות החלשות, "והשמדתי אותה מעל פני האדמה", ומוסיף: "אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב".
המילה אפס מוכרת בשפת היום יום שלנו כמספר המבטא אין. האפס קודם לאחד. זו אחת המשמעויות של אפס - אין. "אני ואפסי עוד" - משמעו: אני - ואין בלתי. לאפס יש גם משמעות של קצה: אפסי ארץ - קצות תבל. קצה הוא מקום בו מתחיל האין...
המשמעות הנוספת, והיא זו הבאה לידי ביטוי בהפטרה, היא אבל - המבטאת שינוי ותפנית: הטיעון הקודם הגיע לקצהו ולאחר ה"אבל" מתחיל משהו חדש המנוגד לנאמר עד כה.
אמנם, אמר עמוס, הממלכה החטאה תושמד, אפס - אבל, עם ישראל לא יעלם מבמת ההיסטוריה.
בחירת ישראל ביציאת מצרים והבאתו לארץ ישראל, אינה מהווה "תעודת ביטוח" להמשך דרכו בארץ. מעשיו והתנהלותו המוסרית בהתאם לצו ה בתורה ובדברי הנביאים הם התנאי לכך. התרסקות מוסרית תביא לגלות וחורבן, אך העם לא יעלם. בדיעבד, ריסוק מלכות ישראל תאפשר החזרת העטרה ליושנה: ממלכה אחת בראשות בית דוד, בה יהיה שפע מבורך ללא קלקולים.
בימים אלה, בהם אנו מודים לה על ראשית צמיחת גאולתנו, אנו חייבים לזכור ולהזכיר את מגמת שיבתנו לארץ הזאת. ללא הבנת ייחודינו הרוחני אנו עלולים לאבד הכל.
"מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה...
אודך ה כי עניתני ותהי לי לישועה...
מאת ה היתה זאת היא נפלאת בעיננו
זה היום עשה ה נגילה ונשמחה בו -
אנא ה הושיעה נא...".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון