מניין לנו שמשה רבינו נפטר בז' באדר? הרי תאריך פטירתו לא כתוב בתורה.
המקור הידוע הוא במסכת קידושין בדף לח, הגמרא שם עושה חשבון לאחור: בתחילת ספר יהושע כתוב שבני ישראל חצו את הירדן בתאריך י' בניסן, ולמעבר הירדן התכוננו שלושה ימים. זה היה מיד לאחר שלושים ימי האבל על משה רבנו - ומכאן שהוא נפטר בז' באדר.
לפי אותו המקור - זהו גם תאריך הולדתו של משה כשאומר: "בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום" - הגמרא מבינה שזה אותו היום שבו הוא נולד, שהרי כתוב לגבי הצדיקים "מספר ימיך אמלא".
לעומת זאת יש מקור אחר המובא בשמות רבה (פרשה א, א , כד), שבו יש מחלוקת לגבי באיזה יום משה הונח בתיבה: לדעה אחת זה היה שביעי של פסח (כ"א בניסן), ולדעה השניה- שבועות (ו' בסיוון).
כידוע, משה הונח בתיבה לאחר שלושה חודשים מלידתו, כך שאם הוא הונח בשבועות, הרי שהוא נולד בז' באדר - שזה שלושה חודשים לפני שבועות (ניסן, אייר, סיוון). אך כיצד נסביר את הדעה הראשונה, שהוא הונח בשביעי של פסח?
המדרש עונה שאותה השנה הייתה שנה מעוברת, והוא נולד בז' באדר א' (!), ואז עברו רובן של שלושה חודשים (רוב אדר א', כל אדר ב' ורוב ניסן), והתורה מחשיבה זאת כאילו עברו שלושה חודשים.
כלומר, ישנן שתי דעות בעניין תאריך לידתו של משה רבינו, וממילא גם על תאריך פטירתו האם באדר ראשון או שני.
יום החברה קדישא
החברה קדישא מציינים יום מיוחד בתאריך זה. ומדוע? מנהגו של עולם הוא שכל בני האדם הולכים לעולמם ואנשי החברה קדישא צריכים להתעסק בקבורתם. את משה רבינו, קבר הקב"ה בכבודו ובעצמו, ולכן נקבע יום זה כיום החברה קדישא.
טעם נוסף הוא שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים משה רבינו טרח לקיים את צוואת יוסף ולהעלות את עצמותיו לארץ ישראל.
יש שכתבו שאנשי חברה קדישא נהגו לצום ביום זה, ויש שכתבו להפך, שנהגו לעשותו יום-טוב, ולהרבות בסעודה ובשמחה.
בעיר נאלאנטהא בהונגריה נהגו הגבאים לעבור מבית לבית, לשיר את הפיוט "יגדל", ולהכפיל את השורה "מתים יחיה אל". בני הבית אליו הגיעו תרמו ביצים כמספר הנפשות בבית. ואנשי החברה קדישא התאספו לסעודה מהתרומה שקיבלו, ועשו "מי שברך" לתורמים.
רק בסוף שנות החמישים של המאה ה-20 נעשה נסיון לרכז את כל אנשי החברה קדישא בישראל לצום ביום זה ולסיים את הצום בסעודה גדולה ליד קבר רשב"י במירון.
בחודש אדר תשס"א התכנסה ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, על מנת להכריז על יום ז' באדר כיום חברות קדישא בישראל.
העלייה למירון
המנהג של חכמי צפת לעלות לקבר רשב"י ביום זה מוזכר בכתובים כבר מסוף המאה ה-19.
לקראת ז' באדר תש"ט, לאחר תום מלחמת העצמאות, יזם הרב משה צבי נריה, שליווה את חיילי חטיבה 7, התכנסות חגיגית בקבר הרשב"י לתפילת הודיה, ניגונים, וסעודת מצווה, לרגל הצלחת מבצע חירם ושחרורה של מירון במלחמת העצמאות. מאותה שנה הקפיד הרב נריה לעלות למירון בכל שנה ושנה בז' באדר, יחד עם תלמידיו, ולערוך את הילולת משה רבנו בניגון וריקוד.
יום הזיכרון לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע
מיד לאחר מלחמת העצמאות נקבע יום ז' באדר בידי הרבנות הראשית כמועד לציון הנצחתם של חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. ביום זה מתקיימת בהר הרצל אזכרה ממלכתית במעמד ראשי הצבא והמדינה, אישי ציבור והמשפחות השכולות. במקום זה חברו היוזמה הדתית של הרבנות הצבאית לקביעת מועד ההנצחה, עם היוזמה החילונית של 'המחלקה להנצחת החיל' במשרד הביטחון.
(תודתי נתונה לאבי מורי, ולתלמידתי ברוריה בר-כוכבא על איסוף וסידור המקורות)
הרב ד"ר חנן יצחקי, הוא רב מכללת אפרתה