"היום"
פרשת ראה פותחת באמירה: "ראה אנוכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה". באמירה זו ובהמשכה ישנם מספר יסודות חשובים בעולמה המחשבתי של היהדות, וחז"ל והמפרשים עמדו על כך. גם השפת אמת במשך השנים התייחס לפרשייה חשובה כזו סביב נושאים כמו בחירה חופשית, היחס בין טוב לרע, מהותם של ברכות וקללות ועוד. נושא נוסף שבא לידי ביטוי בשפת אמת, ובו נעסוק גם אנחנו, נוגע למילה "היום".
בעיון זה נעסוק בתורה אחת שנוגעת בעניין זה ומתוכו יוצאת גם לעסוק בנקודות נוספות חשובות הרלוונטיות לחיינו תמיד, ובמיוחד לחודש אלול.
"דכתיב: 'נתן לפניכם היום ברכה וקללה' פרוש, שבכל עת וזמן יש ב' דרכים לפני האדם" (תרל"ז "במדרש").
"ראה וכו' היום – הוא בכל יום ויום, כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, וכשנתחדש הבריאה, נמשך בריאה חדשה. ולכן בכל יום יש לבחור אחת מן הדרכים" (תרל"ד "ראה").
לדבריו של משה רבינו לעם ישראל, יש משמעות נצחית. הביטוי 'היום' שנקרא מחדש בכל דור ודור בא לומר לנו שהדברים רלוונטיים לנו תמיד. בכל דור ובכל מסגרת אנו עומדים מול דילמות שונות – טוב ורע, אמת ושקר, בחירה בין ערכים שונים ועוד. ברור שכמו שהעולם של אתמול איננו העולם של היום כך יש לבחון בכל פעם ובכל מצב את הבחירה מחדש. כשם שדעות משתנות, מצבים משתנים ואנחנו משתנים, גם הבחירה שלנו משתנה מידי פעם.
עולמנו הרוחני חייב להתחבר למציאות העכשווית, לבעיותיה ולמורכבויותיה. אל לנו להישאר בתפיסת עולמנו השייכת לעולם של אתמול. כך נוכל להתחדש כל הזמן ולקיים מצוות ועקרונות שקיבלנו מסיני מתוך שייכות ורלוונטיות לדור ולתקופה הספציפיים.
בהקשר זה, מעניין להיזכר בסיפור החסידי הידוע על חסיד דואג שבא לשאול את רבו, מהו הדבר החשוב ביותר שיש לעשותו? ענה לו הרב: הדבר החשוב ביותר לעשות זה מה שצריך לקיים היום.
הבחירה של האדם לא הסתיימה במדבר ולא בבר מצווה. סוגיית הבחירה של האדם בתוך עולם מורכב ומנוגד קיימת ונמשכת כל הזמן.
הקוצים והמישור
בהמשך התורה משנת תרל"ז מביא השפת אמת את המדרש על זקן שהיה יושב בצומת דרכים והיו לפניו שני דרכים: אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, והשנייה תחילתה מישור וסופה קוצים. אותו זקן היה מזהיר את ההולכים, שלמרות שהדרך הראשונה נראית קשה יותר, כדאי להם ללכת בה, שסופה מישור. ואכן כל מי שהיה חכם נשמע לעצתו והלך באותה הדרך, ולאחר שהתייגע קצת בדרך הגיע בשלום למקום מבוקשו. אבל אותם אנשים שלא שמעו לו,היו הולכים ונכשלים בסוף הדרך. ומבאר המדרש את הנמשל:
"כך היה משה, פרש לבני ישראל ואמר להם: הרי דרך חיים ודרך המוות – ברכה וקללה. "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (ספרי ראה, נג).
אומר על כך השפת אמת:
"נמצא הצדיק עומד באמצעיות ב' הדרכים – ימין ושמאל. וזהו שכתוב (סוכה נב.): כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"
בקשיים של החיים ובמאבק היומיומי של בחירה בין ערכים ושל מבחנים וניסיונות בתוך המורכבות שלנו, אין חסינות לאף אחד. גם החכמים והצדיקים מגיעים לאותו צומת דרכים וצריכים לבחור ולהחליט.
המדרש משאיר לנו נקודה אופטימית בסופו, כאשר הוא מייעץ לנו לקבל את המלצתו של אותו זקן, ובנמשל זהו משה רבנו, לבחור בחיים. כלומר גם כשהתורה מציבה לפנינו שתי אפשרויות לבחירה, היא עוזרת לנו בכך שהיא מציבה לנו תמרור ושלט מהי הדרך הנכונה: "את הברכה (תקבלו) אשר תשמעו אל מצות ה' א-לקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום".
עוד פעם אלול?
מהדברים החשובים הללו, מוביל אותנו השפת אמת לנקודה נוספת שנדמה לי שיש לה משמעות במיוחד בחודש התשובה, בו אנו נמצאים. אחת מן התחושות הקשות שיש בחודש אלול ובימי התשובה היא החוויה המטרידה, בה אנו נזכרים, שגם בשנה שעברה חזרנו בתשובה, גם אז התאמצנו וקיבלנו על עצמנו דברים רבים והיינו בטוחים שהצלחנו. והנה, עברה שנה ואנחנו בדיוק באותו מצב – שוב חוזרים בתשובה ואנו מרגישים שלא עשינו בעצם שום דבר, ואז עולים החששות והשאלות – אז למה בעצם? מה המטרה? הפעם אחרי יום כיפור זה יהיה שונה?
נדמה שהמשך דבריו של השפת אמת יכולים לתת מענה מסוים לחוויה זו:
"ואמרו חכמים (סוכה נב.): לעתיד לבא, הקב"ה מביא יצר הרע ושוחטו – הצדיקים נדמה להם כהר ובוכין: איך יכולנו להילחם בו? ורשעים נדמה להם כחוט השערה, ובוכין: איך לא יכולנו לכבוש חוט שערה כזה?".
דברי חז"ל הללו קשורים בקשר ישיר לעניין הבחירה שדיברנו עליו לעיל. גם הצדיק וגם הרשע עומדים יום יום מול הבחירה בין טוב לרע - בין הליכה אחרי המלצות היצר הטוב או היצר הרע. למרות שהצדיק והרשע בוחרים דרכים אחרות, בא המדרש ואומר כי לעתיד לבא, כשיעמדו מול היצר הרע, שניהם יבכו. המדרש הזה דורש ביאור - הרי צדיק נמצא ברמה אחרת מהרשע ומדוע הוא בוכה? בנוסף, מדוע נדמה היצר הרע לצדיק כהר הרי הוא הצליח בסופו של דבר להתגבר עליו?
השערה וההר
השפת אמת מבאר את דברי חז"ל בצורה נפלאה:
"והעניין כי לעולם יש רק חוט השערה. והצדיקין שגוברין עליו פוגעין אחר כך בחוט השערה אחרת, וכן לעולם עד שמתרבה ונעשה כהר. אבל זה הרשע הנשאר עומד, הרי הוא עומד בחוט השערה אחת".
בעולם שלנו באופן טבעי אדם לא יכול להגיע לשלמות מלאה. אין מושג של שלמות מוחלטת בעולם מורכב ומלא ניגודים, בעולם בו האדם משלב בתוכו חומר ורוח, גוף ונשמה. מה שנדרש מהאדם בעולם, זה להתקדם צעד אחרי צעד לקראת האידיאל, גם אם הוא עצמו בלתי ניתן להשגה. כל מדרגה בהשתלמות האדם, תלויה בבחירה שלו, ופה מגיע ההבדל הגדול בין צדיק לרשע במאבקם בין טוב לרע. עצם הבחירה היא אומנם כחוט השערה וכך צריך להיות היחס ליצר הרע. הצדיק אכן מתגבר על חוט השערה ועולה שלב בסולם עבודת ה'. אבל כאמור בפתיחת דברינו, הבחירה של האדם בין טוב לרע, היא בחירה תמידית ולכן שוב ניצב הצדיק מול יצר הרע – חוט השערה. אותו צדיק בבחירתו המתמדת בטוב, פוגש את חוטי השערה שוב ושוב עד שביחד הם כבר נדמים לו כהר. לאחר שנים רבות של התקדמות ועליה מסתכל הצדיק לאחריו ורואה שהוא עבר כברת דרך שנדמת לו כהר גבוה וגדול.
הרשע לעומת זאת, נשאר לעמוד כבר במדרגה הראשונה, וכבר בה הוא נכשל ולא מצליח להתרומם מעליה. הרשע עומד מול חוט השערה ונתקע. ממילא כשהוא בוחן את יצר הרע, הרי הוא נדמה לו כחוט השערה, שהרי זה מה שהוא באמת.
לא להתלהב יותר מדי
ממשיך השפת אמת ואומר:
"וזה עניין (ש)הצדיקים אין להם מנוחה (על פי ברכות סד.) וזהו שכתוב, שלא יתגאה האדם בהיותו נתעלה באיזה מדרגה, כי גם שם יש לפניו שני הדרכים כנ"ל. אמנם על ידי זה מרויחין הצדיקים (את) הברכה בהיותם מניחין דרך הרע ובוחרין בדרך הטוב, והוא השכר שלעתיד".
מאחר שהמשימה של האדם היא כל הזמן להתקדם וללכת, הרי מי שעומד במשימה הזו, כלומר הצדיק, אין לו מנוחה, כי השאיפות והרצון להתקדם לעולם לא נגמרים. בנוסף לכך, הרעיון הזה מנטרל מהצדיק את ההתלהבות מעצמו ואת הגאווה שיכולה להיות לו, כי הרי הוא יודע ומפנים שבכל רגע ובכל דרגה שבה הוא נמצא, שוב עומדת בפניו משימת הבחירה.
מדרגת התשובה
על פי הרעיון הנפלא הזה של השפת אמת, נוכל לתת מענה לתחושת המועקה שדיברנו עליה, המלווה אותנו בחודש אלול. התחושה שלנו שהשנה היא כמו שנה שעברה היא טעות אופטית. אומנם גם השנה אני עומד כאדם שחוטא וטועה וצריך לחזור בתשובה, אבל המקום שבו אני עומד כרגע ובוחר בטוב הוא אינו המקום שעמדתי בו בשנה שעברה. גם אם נדמה לי שבהתנהגותי אני נמצא באותה הרמה שהייתי בה אשתקד, הרי שעצם הבחירה בטוב בשנה זו, כבר משרה עלי ברכה ומעלה אותי במדרגה נוספת בשאיפותיי ובעבודת ה' שלי .