מבין שלל הנושאים הבוערים המשויכים להר הבית, פוליטיקה, רוח, ביטחון, לאום או חברה, דווקא הדיון ההלכתי הוא מוקד בוער במיוחד. שאלות כמו האם מדובר במצווה גדולה במעלה או איסור כרת, והאם לעודד טבילת רווקות לצורך עלייה הם רק חלק מהנושאים השנויים במחלוקת, ולגביהם נמצאות "נשות המקדש" דווקא בצד ה"נועז" יותר של ההלכה.
לטורים נוספים:
לא הזויות: נשים בחזית המלחמה על המקדש
"תהיי צנועה - כי מיניות היא פשע"
צמה לך נפשי: שו"ת נשי לתשעה באב וצומות אחרים
עידית ברטוב היא מוסמכת לרבנות ותלמידת דיינות, חברה ב"נשים למען המקדש" ומדריכה נשים לקראת העלייה להר הבית ולקראת הטבילה, רווקות ונשואות (וגם כבאית מתנדבת). בדברה על הפן ההלכתי של עליית נשים להר, ניכר שהיא נסערת ושהדבר בליבה. היא מתארת מאבק מול קיבעון בעולם ההלכה ומול הנטייה להחמיר בכל הנוגע לנשים (רווקות או נשואות), קובלת על פטרונות הלכתית כלפי נשים ומספרת על המפגש פנים אל פנים עם הפוליטיקה של ההלכה. למרות הכל, בכל הדרכה שהיא מעבירה לנשים לפני עלייה להר, היא מוצאת עצמה מתרגשת מחדש.
"אני נפגשת פנים אל פנים עם נשים שונות, תיירות, גרות צדק, חוזרות בתשובה, כל הסוגים. זה מרגש, אני נוגעת בכל עם ישראל, לכולן יש אותה התלהבות ואותן דילמות. זה לא תמיד פשוט, הדרכתי לדוגמה סטודנטית עולה מרוסיה, לא דתית, והייתי צריכה להיכנס לרזולוציה מאוד גבוהה של שאלות אינטימיות, לשאול אם יש לה חבר, אם הם חיים ביחד. גם עם דתיות אני תמיד מדברת ברגישות, אבל אצלנו בבית כל המידע מטייל חופשי, הבת הקטנה שלי כבר מבינה בהלכות טהרה יותר מכל דתיה נשואה ממוצעת", עידית צוחקת.
 |
|
(עליית נשים להר הבית, עידית ברטוב מימין צילום: כלנית יסמין לשם)
|
"השתלטות ההלכה האשכנזית מקוממת אותי"
"פעלנו במישור הפוליטי כדי לאסור על בלניות לתחקר את מי שבאה לטבול, ויש הצלחה בנושא", מספרת עידית. "יש נשים שעברו טראומה במקוואות, שלא נתנו להן לטבול כי הן רווקות או כי הן עולות להר הבית. היום זה בניגוד לחוק. אני מדברת עם המון רווקות לפני עלייה, מסבירה להן את ההלכות, על שאלת הטבילה, מתי אסור ומה הרקע לכך. הרי כשיש מקדש כל הנשים טובלות לפני יום כיפור, ואפילו בימינו זה קורה לפני יום כיפור, זו טבילה של טהרה, לא לחיי אישות. זה משהו חדש ומרגש, מאוד מרומם ולא רציונלי, רצון להיות טהורה לפני הקב"ה".
המלחמה על פתיחת שערי הר הבית בפני נשים לא מתחילה ומסתיימת במקווה. הממסד הרבני מביע התנגדות רחבה לעליית נשים, כולל רבנים התומכים בעליית גברים. מדוע? "אוהבים לחנך אותנו. זה לא קשור להלכה בשום אופן", עידית אומרת ומסבירה: "לפי השו"ע והרמב"ם לאחר יחסי אישות צריך לטבול ואישה צריכה להתרחץ לפני כן. הרמ"א כתב שלא ידוע איך בדיוק לרחוץ ולכן תמתין שלושה ימים לפני טבילה, עד שהזרע יצא מגופה, אבל זו דעת יחיד וגם לא נאמרה כלל על עלייה להר הבית - כך שזו חומרה כלל לא רלוונטית לנושא. רוב האשכנזים פוסקים כמוהו, שהיא צריכה לפרוש שלושה ימים מהאיש, וחששו להפריד בין שני סוגי הטבילות, של עליה ושל אישות, למרות שזה צועק. לפעמים עד שהיא טובלת כבר עוברים ארבעה ימים עד שהיא עולה להר, ומתוך שבועיים של טהרה, זה המון. ואז הרבנים אומרים - שנשים לא יעלו, כדי שלא יפרשו".
"בגלל חומרא של הרמ"א, שרלוונטית רק לאשכנזיות, שאין לה יסוד ולא מדברת בכלל על הר הבית, אומרים לנשים לא לעלות. העניין של השתלטות ההלכה האשכנזית מקומם אותי. ספרדיה או תימניה לא יכולה לנהוג לפי הפוסקים שלה? גם לאשכנזיות אני אומרת באופן הכי מפורש, ככה כתוב לגבי אישות, ההלכה הזו לא נאמרה לגבי הר הבית. אם את רוצה להחמיר תבורכי, אבל תדעי שלא חייבים לפרוש".
עידית מציינת שלפני מספר שבועות חל שינוי גדול - בדומה לפסיקתה של עידית, פסק הרב שמואל אליהו שנשים לא צריכות לפרוש, גם לא אשכנזיות. בנוסף הוא פסק כי רווקות וכלות לא צריכות להמתין ל"הערב שמש" שאחרי הטבילה, ויכולות לעלות מיד בבוקר שלאחר הטבילה.
לא מחכות לאישור הרבנים
"בהלכות הר הבית לא הרבה מבינים. אנחנו מתעסקים עם הלכות שקפאו לפני אלפיים שנה, שזה כמובן גם מאוד מרגש ללמוד חומרים נורא ראשוניים, תורה, משנה, קצת רמב"ם וקצת מאוד שולחן ערוך. אף אחד לא נוגע במה שקורה היום, כשרוצים לעלות ואין מקדש. רבנים לפעמים לא בקיאים בחומר ונכנסים לעימותים וויכוחים בצורה מאוד מכוערת. במיוחד אם את אישה, את כבר בעמדת נחיתות, ולא משנה מה אמרת".
את נשמעת ממש נסערת.
"אלו נושאים בוערים ואני לא מוכנה לפטרונות הזו. צריך להציע לנשים את כל האפשרויות ושהן יחליטו איזו פסיקה הן מקבלות לעצמן".
את מרגישה שאתן רודפות אחרי הרבנים?
"בהתחלה היו קולות בתוך התנועה שביקשו לעבור ממש מדלת לדלת ולאסוף רבנים שיאשרו ויברכו. אני לא במשחק הזה, אני רואה שמזלזלים בנו. רבנים אמרו לי דברים כמו "מה אם בדרך להר הבית היא תפגוש שרץ ותיטמא שוב", או "אם היא תשטוף את כל הזרע כדי לטבול ולהיטהר היא תמנע הריון", דברים לא נכונים שגם לא כתובים בשום מקום. אני לא חושבת שצריך לחזר אחרי שום רב. בתוך התנועה יש לי מי שפוסק ועוזר לי להחליט מה ההלכה. גם באירופה הרבנים אמרו לא לעלות לארץ ישראל. העם מוביל את הרבנים, הנשים מובילות את הגברים, ובסוף יבואו כולם. אתה פוסק הלכה מול הקב"ה, אבל יש גם הרבה כוחות של פחד, צריך עזות ואומץ".
הופתעת מהפוליטיקה של ההלכה?
"לצערי, ממש לא. יש פוליטיקה בין מחנות וגם פוליטיקה אישית, וזה לא צריך להיות ככה. מלמד שיש אנשים קטנים גם בעולם התורה. ברור שבכל המערכות בעולם יש יצרים, קנאה, כבוד - אבל כשזה נכנס לתוך עולם התורה זה עצוב, עושה זעזוע בנשמה. זה גורם לך לטפח נקודת מבט צינית. צריך להתייחס להלכה כדברי אלוקים חיים, אבל אז הספק הקטן הזה תמיד נמצא שם".
איך מסבירים את המחסומים ההלכתיים האלו שמוצבים בפני נשים?
"רב אחד אמר לנו שהספרדים צריכים ליישר קו עם האשכנזים, ואני אומרת הפוך - ההלכה הספרדית היא המבוססת. יש שאומרים לנו שעוד לא הגענו למדרגה המתאימה, "קמעא קמעא". אולי זה מרתיע גם שנשים תופסות מנהיגות על הבית, משתחררות מ"שעבוד" לבעל, שזה מושג הלכתי. היא מחליטה מעצמה לפרוש, ולא כי כואב לה הראש. יש סמכות ועצמה לנשים. יחד עם זאת, גם נכון שההלכה צריכה להתקדם לאט, עם הרבה כבוד למה שהיה".
"פוסק מדבר מתוך עולמו הגברי"
נראה שבכל מה שקשור לנשים - אם זה עלייה להר הבית, טבילת רווקות או הרבה נושאים אחרים - ההלכה מתקדמת הרבה יותר לאט.
"מי שפוסק מדבר מתוך עולמו, לכן תחומים שכואבים לגברים משתנים מהר יותר. הפוסקים הם גברים והם לא יודעים מה עובר על אישה במצבים שונים. יש סיפור על גדול הפוסקים שיצא נגד אפידורל כי יש בזה ספק סכנה, עד שהבת שלו צרחה לו בטלפון מבית החולים שיתיר, והוא התיר. או פוסק אחר ששאלו אותו על כשרות של שניצל והוא לא הבין את השאלה, כי הוא בחיים לא הכין שניצל. נכון שההלכה היא אלוקית ויש סיעתא דשמיא לפוסק, אבל הוא פוסק מתוך עולמו. הכניסה של נשים לעולם ההלכה מתרחשת עוד יותר לאט, ובינתיים התפקיד שלנו זה לטפח את המודעות אצל הגברים. לגרום להם להבין שיש לנו צורך שהם באמת לא מבינים".