בפתח ביאור ענייני המועדים בפרשת אמור כותב רבי יצחק עראמה בעל העקדה (שער סז):
עִם שהוא מבואר שהאל יתעלה עשה אל האומה הזאת טובות גדולות ועצומות, במה שלקחם לו לעם ונתן להם תורה ומצות לזַכותם, הנה הדבר הנראה יותר חזק אשר בו נראה חוזק אהבתו ורצונו אליהם הוא במה שראתה חכמתו לתת להם סדר המועדים האלה הקדושים, אשר מלבד מה שיראה מהם רוב החשק בשיהיו עצורים הימים ההם לפניו מדי שנה בשנה כבנים הנקראים אצל אביהם לפרקים להיות לפניו בשמחה וגיל, יגיע לכללים תועלת נמרץ בהיותם סמנים גדולים וציורים חזקים בידם לכל שרשי התורה והאמונה אשר עליהם יחיו. ומעתה, אחד חכם ואחד תם ואחד שאינו יודע, איש לא נעדר מהיותו שלם באמונות ההם כמו שיבא, וזהו פועל יוצא מחוזק החשק והרצון להשגיח בחמלה על עניי הצאן שלא ידעו ספר לדעת אותם לפי עיונם אשר יקראו אותם במועדם.
לדעת בעל העקדה, אהבתו ורצונו של הקב"ה בישראל באים לידי ביטוי מיוחד במצוות המועדים שניתנו להם. במועדים נקראים ישראל לעלות לרגל ליראות את פני ה', מה שבוודאי מלמד על רצון ה' בישראל "כבנים הנקראים אצל אביהם לפרקים להיות לפניו בשמחה וגיל". אולם בעל העקדה מציין שהאהבה והרצון באים גם לידי ביטוי בכלל במצוות המועדים המקנות לישראל ידיעות טובות בשורשי התורה והאמונה.
בביאורו מאריך בעל העקדה להסביר את שורשי התורה והאמונה הנלמדים מכל מועד ומועד ואנו נעיין כאן רק בכלל הדברים כפי שכתבם בהמשך הפתיחה לאחר שביאר את משמעות תפילת "אתה בחרתנו" שנאמרת במועדים, ובמיוחד את הביטוי "וקרבתנו מלכנו לעבודתך". בעל העקדה מציין שהקירוב לעבודת ה' נעשה על ידי נתינת המועדים שכוללים עשיית פעולות שמתוכן יתבררו לכולם (כולל "עניי הצאן שלא ידעו ספר") שורשי התורה והאמונה.
נעיין בדבריו הציוריים:
כי מי פתי אשר יושאל אליו, למה אתה שובת ביום השביעי ואינך עוסק בו אפילו בצורך אוכל נפש עד שאתה צריך להכין מהיום הששי ולהטמין חמין מבעוד יום, שלא ישיבך: כי ששת ימים עשה ה' וגו'" – והרי הוא מעיד בחידוש העולם, ולמד אותו משביתת השבת שהוא הדבר הראשון אשר נזכר בכאן.
וכאשר יושאל, למה אתה אוכל מצות ומרורים בלילי הפסח ושותה ארבע כוסות בהסבה כאחד הגדולים, אין ספק שישיבך: עבדים היינו לפרעה במצרים בעבודה קשה בחומר ובלבנים ויוציאנו ה' משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והוליך אותנו קוממיות – הרי שלמד חג הפסח אמונת היכולת המוחלט.
וכאשר תשאלנו, למה אתה חוגג את חג השבועות אשר תקראו אותו יום מתן תורה וקורין בו אזהרות ועושין בו משמרות התורה, ודאי ישיב אמריו כי הוא היום שנתפרסם באומה הישראלית שניתנה בו התורה הא-להית בסיני – הנה למד מזה החג זה העיקר הנפלא מהנבואה ותורה מן השמים.
וכאשר יושאל, למה אנו תוקעין ומריעין בראש השנה ואנו מקדימין סליחות ותחנונים כל חודש אלול, הנה ישיב באמת כי הוא יום הדין לפני א-להי העולם בו יושפטו כל המעשים לפניו – הנה העיד על אמיתת ההשגחה מזה המועד.
וכאשר תשאלהו על יום הצום הנכבד, למה אתה צם ולובש לבנים ומתעטף לבנים ועומדים כל היום בתפלה ומטילים שלום בין איש ובין אחיו ובין רעו ומוחלין זה לזה וכו', ישיב כי הוא יום סליחה וכפרה – והנה שלמד מהזמן הזה עיקר גדול שכבר נתבאר הכרחיותו בשער ס"ג, דכתיב (תהלים קל, ד) "כי עִמך הסליחה למען תִּוָּרֵא".
וכאשר תשאלהו, למה אתה יוצא בתחילת החורף מביתך שהוא דירת קבע אל הסוכה הקטנה הזאת שהיא דירת עראי ותקחו ביום הראשון אלו הד' מינים, הלא ישיבך הדעת היותר המוני שיאמר בזה והוא כי בחג האסיף הזה נצא מבתים מבטחים ומשכנות מנוחה לשבת בסתר עליון ולבוא תחת כנפיו כי הוא המכין טרפנו ואשר עשה כל צרכנו ועל הכל אנו חייבים לבוא ולשמוח לפניו ולולבנו בידינו לשבח ולהלל למי שהספיק בידינו כל הטובות ההנה אשר אספנו אל בתינו כדי שיוסיף ויתן לנו כהנה וכהנה בשנים הבאות חלף הודאותינו – והנה בזה הוא מודה על אמונת השכר והעונש... הנה שהיו כל הפינות השרשיות מתורתנו הא-להית נזכרים וחקוקים על לוח לבם לא יסורו ממנו.
כאשר אדם פועל פעולות, פעולותיו מעוררות שאלות ותהיות על סיבת עשיית פעולות אלו. מתוך התשובות, ואפילו הפשוטות ביותר, מתבררים שורשי התורה והאמונה. כך מן השביתה בשבת מתברר השורש שהעולם נברא על ידי הקב"ה; מאכילת המצות והמרור בליל הסדר מתבררת יכולתו המוחלטת של הקב"ה כפי שבאה לידי ביטוי ביציאת מצרים; מחגיגת חג השבועות, שהוא יום מתן תורה, מתבררים השורשים שהקב"ה מנבא בני אדם ושהתורה היא מן השמיים; וכן הלאה. העיקרון הוא זהה: האדם עושה פעולות מיוחדות בכל חג, הפעולה מעוררת שאלה, ומתוך תשובתו של האדם מתברר שורש חשוב בתורה ובאמונה. בזה באים לידי ביטוי אהבתו ורצונו של הקב"ה בישראל, שבזכות המועדים שנתן להם נזכרים השורשים וחקוקים על לבם של ישראל "לא יסורו ממנו".
כאמור, בעל העקדה מאריך בבירור השורשים שנלמדים מכל מועד ומועד, ונעיין בסיום דבריו בעניין זה:
וזה שיעור מה שרצינו בסדר המועדים האלו אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון לקרוא שם ה' הגדול והקדוש עלינו, כמו שחתם "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל" (כג, מד), כדי שיהיו כל עיקרי התורה הא-להית ושרשיה אשר עליהם יחיה האדם ידועים ושגורים למקראי קדש בפי כל האנשים אשר לא ידעו לדרוש אותם מעל ספר ה'... כי הימים האלה כולם נזכרים ונעשים לקבוע אל האמונות והשרשים האמתיים בלב האנשים והנשים והטף אשר יקראו אותם במועדם.