שבת זכור היא כידוע שבת "ונהפוך הוא". לכאורה יש להקשות, מדוע השבת היא ההופכת? לכאורה למעט העובדה שהמן הוא זרע עמלק, אין לה כלל קשר לימי הפורים המעקבים בה, כך שאין נראה ביסודה של שבת זו יסוד קומי. לכאורה, בפורים היה ראוי יותר לציין את המהפך שכן קשור הוא בכל נימי מהותו אל ההיפוך ואל הבידור.
זאת ועוד, יש לזעוק כיצד זה שעם ישראל שאמור להיות הנאור בעמים, העם שבכל ליל סדר עם כל אחת ממכות מצרים, מזיל מגביע יינו טיפה למעט מאושרו בשל צער האומות הנלווה אליו, כיצד יכול עם שכזה לעלוז דווקא בשבת בא מאזכר הוא את מצוות מחיית זכר עמלק.
קושיא זו מועצמת מאליה כאשר המצווה היא זכירת המעשה, לכאורה, נקימה ונטירה. הזאת היא דרכו של העם האמור להיות המוסרי שבאומות?
על מנת להשיב לשאלות אלו יש להעמיד דברים על דיוקם, עם ישראל אינו העם המוסרי ביותר העולם שכן מוסריות היא דבר ריק מתוכן. לא קיימת מוסריות כפי שהיא מוגדרת מבחינה פילוסופית. שכן מוסריות היא התנהגות שאינה משפיעה על הסביבה, ומכיוון שכידוע אין בעולם דבר המנותק מסביבתו ולפי כך כל התנהגות או היעדרה משפיעה!!!
מכאן שמטרת העם אינה להיות המוסרי, מתוך היותו משפיעה ואף פוגע לעיתים בעצם קיומו, הן בסובבים אותו ואין במרכיביו. ובדיוק בשל כך כתב הרב זצ"ל הגדרת מטרות ומיפוי יעדים חדש לעם ישראל - "על כן אי אפשר כלל לדרוש שיהיה בעולם עם מוסרי, כי אם עם קדוש, עם שכל מה שיגביר את עצמו כל מה שירומם את ערכו בפנים ובחוץ, כן ירומם ויגביר את האור והטוב בעולם" (אורות הקודש, חלק ב', מוסר הקודש, פסקה י"ב).
עכשיו לעניין המחייה גופא, של עמלק. מחיית עמלק מורכבת משני יסודות מרכזיים - יסוד גופני העם שנקרא עמלק, והיסוד השני הוא התופעה התרבותית שנקראת עמלק. מחלוקת ידוע ורבת מהות היא העם הציווי על מחיית הזכר היא מבחינה תרבותית או מבחינת הרג העם.
בלא להתחשב כלל במחלוקת, יש להשיב על הציווי הקשה של מחיית הזכר, זאת ועוד שהמצווה אינה חדלה לדורות, שכן אומר הפסוק "כי יד על כס יה מלחמה ל י-ה-ו-ה בעמלק מדור דור" (שמות, י"ז, ט"ז).
הציווי הוא על תיקון העולם, תיקון הכרוך בניתוח שאינו קל, ניתוח שמהותו הוא להשיב את העולם לקיום וניהוג על טבעי. שכן עמלק מזיק רק בעת שהוא מנגד את הטבעי עם העל טבעי שבו מונהגים שני עמים בלבד - עם ישראל ו...עמלק.
בעוד שעם ישראל הוא ביטוי הגשמי להשגחה העליונה מתוך אהבת העם את הקב"ה, עמלק הוא הכוח המרגיז את יצר הרע על יצר הטוב, הכוח המקביל אל קליפת הערלה. על עימות זה כותב האדמו"ר הזקן. בדבריו מתייחס הגרש"ז מלאדי לצדיק ורע לו שהוא צדיק גמור. צדיק הכופף את הכוחות השליליים תחתיו ועושה זאת מתוך שנאת הרע.
כותב האדמו"ר הזקן בליקוטי אמרים בספר ה"תניא" - "...וכפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה לסיטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית כי המיאוס הוא הפך האהבה ממש כמו השנאה" (תניא, ליקוטי אמרים, י').
וזו היא מהותו של עם ישראל להיות הצדיק הגמור ולתקן עולם במלכות שדי. תיקון זה יבוא לידי ביצועו המלא רק על ידי הכפפת הרע וביטולו המלא מתוך אהבת ה' כפי שמביא בעל הילקוט שמעוני - "תניא רבי יהודה אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להן מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה ואיני יודע איזו תחילה..." (ילקוט שמעוני, בשלח, אות י"ז, סימן רס"ח).
וכראוי לעם ישראל, הריהו שמח מעיקרו על הגאולה ועל יסודות התיקון הבאים לידיו, דבריו שהוא שמחה מאהבת ה' ומאהבתו אותנו. ומי יתן ויהפך כאבנו בשבת זו לגאולה שלמה!