כדי להבין את נושא השכרות בפורים נתבונן בשיכור הראשון שמופיע בתנ"ך, נח יוצא מן התיבה נוטע כרם ומשתכר. לאחר שהעולם כולו עבר התחדשות וכאילו נולד מחדש, נח חושב שהוא יכול לחזור למצבו הראשוני של אדם הראשון, הוא משתכר, מתפשט ומנסה לחזור למצב שלפני האכילה מעץ הדעת, כפי שהיו אדם הראשון ואשתו. הסילוק של הדעת לא נועד כדי להיות טיפש, אלא כדי לחזור למצב בו הטוב ברור לחלוטין, עולם ללא תאוות ויצרים שבו אין צורך בבגדים, הכל פשוט ותמים לחלוטין.
נח מתגעגע לגן עדן, הוא מתגעגע לשלמות האדירה, למצב המתוקן והשלם של אדם המתהלך בעולם ללא יצרים וללא מאמץ, הוא חושב שאפשר לקפוץ ישר מעולם חומרי ונמוך למציאות רוחנית שלמה, אבל נח נופל ומתנפץ אל הקרקע. השלמות איננה דבר שאפשר לקפוץ אליו, אלא תהליך ארוך שדורש בניה איטית וסבלנית של קומה אחר קומה, עוד צדקה, עוד תפילה ועוד שעה של לימוד תורה, רק כך מתקנים את העולם.
כמה שנים אחר כך קם עם מיוחד שמנסה לבנות את אותה שלמות אדירה צעד אחר צעד, אך מיד לאחר צאת ישראל ממצרים בא עמלק ותוקף אותו. עמלק לא תוקף רק את הגוף של עם ישראל, עמלק תוקף את האמונה הישראלית, את המחשבה שהעולם מסוגל להגיע למצב שלם יותר, שיש אי שם בעתיד גן עדן שעלינו לשאוף אליו. "עמלק" גימטרייה "ספק", הוא לא רואה בהפיכת היאור לדם, במכת בכורות או בחציה של הים דבר ניסי, הוא רואה רק מקריות, רק אוסף של תופעות טבע מוזרות שבמקרה הצטרפו יחד וגרמו ליציאת עם ישראל ממצרים. המן מזרע עמלק מתנהל בהתאם לפור, לגורל העיוור חסר הכוונה, לשיטתו רק אדם מיסטי וחסר שכל יסביר את קורות עם ישראל כנס על טבעי. עמלק הוא השקיעה המוחלטת בעץ הדעת, השכחה המלאה מקיומו של גן עדן ועץ החיים.
בפורים אנו קוראים את מגילת אסתר, מגילת ההסתר, שבה מתוארת עלילה ריאל-פוליטית של תככים בתוך מלכות פרס, בין שר פרסי בשם המן ושר יהודי בשם מרדכי (אשר גם הוא בעל מעמד של יושב בשער), לכאורה אין שום קשר לעץ החיים, לגן עדן, אך כשאנו קוראים את כל העלילה, כשאנו שמים את הסיפור הזה בהקשר הנכון שלו, מתגלה שמתחת לעץ הדעת, מתחת לתחבולות והעלילה, יש יד מכוונת, יש שלמות גדולה של הצלת עם ישראל מצרה חמורה, וכל פרט קטן שנראה בלתי חשוב לעצמו, כגון בחירת אישה יהודיה למלכה או נדידת שנת המלך, מצטרף לתהליך חשוב ומתמשך של הופעת השלמות של עם ישראל בעולם.
בפורים ניצב עם ישראל בין שני הקצוות, בין נח שניסה לפרוץ מיד את כל המסגרות ולהגיע ישר אל השלמות המלאה, לבין המן שלא מאמין בקיומה של שלמות וחושב שהעולם הזה החומרי והאקראי הוא כל מה שיש. אנחנו משתכרים ומאבדים את הדעת, זוכרים שיש גן עדן שאנו שואפים אליו, אבל גם קוראים את המגילה המוסתרת ויודעים שהשלמות האדירה הזו שכולנו מחכים לה, מופיעה לאט לאט, דרך תהליכים מורכבים ואיטיים. אנו מגלים שרק עם נצחי מלא סבלנות מסוגל להמשיך ולדחוף קדימה את השלמות האדירה שברצונו לתת לעולם, בלי להתייאש ובלי להיסחף אחרי המבט העמלקי הספקני שכולנו מתפתים אליו לפעמים.
גם בחיינו הפרטיים אנו רוצים פעמים רבות להגיע כבר למצב השלם, לעבור מייד את הבגרות, להתחתן מייד, להשיג מייד עבודה טובה, ואנו שוכחים שכל ההישגים הללו דורשים זמן ותהליך, אנו מנסים ונופלים, משקיעים קצת ורוצים מיד לראות תוצאות, לא זוכרים שכל שלמות אדירה צריכה הרבה סבלנות עד שתוכל להופיע. פורים מלמד אותנו את האיזון: מצד אחד לא לזנח את השאיפות הגדולות שלנו, לדעת להשתכר קצת לפעמים, לשאוף גבוה, גם מעבר למה שקיים עכשיו, ומצד שני לקרוא את המגילה ולזכור שיש גם סיפור יום יומי, קשה ומסורבל, של עבודה קשה ושל בניה איטית וחלקית, כולל כישלונות מקומיים פה ושם, שלא סותרים את זה שבסוף גם הכישלונות בונים עוד קומה במערך השלם של ההתקדמות הכללית.
בפורים אנו אמנם חוזרים לגן עדן, (כמו ביום כיפור שבו אנו נפגשים עם הכרובים שעל פתח גן עדן ועל גבו של ארון הברית) אך גן עדן הזה, השלם והיפה, צריך לבוא אלינו דרך סיפור מגילה מוסתר וחומרי, ורק עם הרבה סבלנות והרבה ענוה וקבלה של החלקיות והחסרונות, נגיע בסוף באופן שפוי ומסודר לאותו מצב שלם שאנו חולמים עליו עכשיו רק בעודנו שיכורים.
הכותב משמש כר"מ במכינת ראש פינה