דבר ידוע הוא, כי לכל חג במעגל השנה יש משמעות מיוחדת משלו - עיקרון מסוים שהחג מציין ובו הוא מתמקד.
נראה, שאפשר לדעת מהי משמעותו של כל חג על פי שני דברים מרכזיים: השם של החג והמצוות המיוחדות שעושים בו. לפי זה, ננסה להבין מה בא לחדש לנו פורים, ובעצם מהי המהות של החג הזה.
את המילה פורים אנו מכירים מהמגילה: "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור". קצת תמוה העניין הזה, מה כל כך חשוב בפור שהטיל המן שדווקא על שמו קרוי כל החג? ואם כבר פור, אז למה פורים?
ומכאן למצוות של החג: בגדול, חוץ מקריאת המגילה שבאה לספר לנו מה בכלל אנחנו חוגגים, המצוות קשורות בעיקר לתחום הגשמי; לאכול, לשלוח מנות, לתת צדקה לעניים כדי שגם הם יוכלו לאכול, בקיצור- לדאוג שיהיה לנו כיף וגם לכל מי שמסביבנו. למה בעצם אלו המצוות שנבחרו לציין את פורים?
פורים לפי חז"ל
אם נעיין בדברי חז"ל על פורים, נראה שהם מדגישים דברים קצת אחרים, רוחניים יותר.
חז"ל הדגישו את העובדה שלמרות ששמו של הקב"ה לא מופיע כלל במגילה, בעצם הוא היה נוכח כל הזמן כנסתר בעסק, זה שמכוון את כל העניינים מאחורי הקלעים. כך למשל דרשו את הפסוק (מגילה טו:):
" 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך'- אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם".
כמו כן, חז"ל (שבת פח.) דרשו את הפסוק מהמגילה "קיימו וקיבלו היהודים"כקבלה מחודשת של התורה:
"ויתיצבו בתחתית ההר. א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא אעפ"כ הדור (=חזרו ו) קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר".
אז מה העניין? מדוע הקב"ה לא הופיע בגלוי בסיפור המגילה ומדוע בכלל היה נדרש לקבל את התורה עוד פעם אחרי זה? ועוד, בפעם הראשונה הרי קיבלו את התורה הכי טוב שאפשר, לא? "נעשה ונשמע"! בנ"י הסכימו לקבל את התורה עוד לפני ששמעו מה היא דורשת!
פרס ומדי לעומת הר סיני
ננסה להבין, מה הדומה ומה השונה בין תהליך קבלת התורה בהר סיני לבין קבלתה המחודשת בפורים, ע"פ הרקע של שני הסיפורים:
תארו לכם את המעמד בהר סיני- קולות, ברקים, המון עשן, מעמד מרשים ביותר. עוד לפני כן, בנ"י רואים ניסים עצומים במצרים ועל ים סוף. בקיצור- ההתגלות של הקב"ה מופיעה בעולם בכל עוצמתה, והאמונה של עם ישראל בקב"ה 'בשמיים'! במצב כזה אמרו בנ"י "כל אשר דבר ה' - נעשה ונשמע" (שמות כד').
שונה הדבר לחלוטין בתקופת מרדכי ואסתר. אנחנו אחרי חורבן בית המקדש, היהודים בגלות, אין נביאים, המצב בקנטים.
ואז מתרחשת ההצלה הגדולה מידי המן הרשע. אמנם, ההצלה מתרחשת לכאורה בדרך טבעית לגמרי, אין שום נס מדהים שקורה בניגוד לחוקי הטבע. פה הוכיחו היהודים אמונה עמוקה הרבה יותר כשהבינו שבאמת הקב"ה עזר להם. שהוא היה מאחורי הקלעים וסידר את העניינים.
אמנם, היה גם משהו מאד דומה ברקע של שני אירועים אלו, זוהי המלחמה בעמלק. גם במדבר נלחמו ישראל בעמלק לפני שקיבלו את התורה וגם בפורים, המלחמה העיקרית של היהודים הייתה עם המן הרשע, שהיה כידוע מזרע עמלק ("האגגי" – מזרע אגג מלך עמלק). למה עמלק הוא האויב הכי קשה שלנו? למה הקב"ה מצווה אותנו דווקא אותו להשמיד לחלוטין- "מלחמה לה' בעמלק מדור דור"? על עמלק נאמר (דברים כה): "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך" ורש"י מפרש: "קרך" לשון מקרה.
וחז"ל (מדרש רבה אסתר ח') משווים זאת לאמור במגילת אסתר:
"ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו. אמר להתך- לך אמור לה בן בנו של קרהו בא עליכם. הה"ד (דברים כ"ה) אשר קרך בדרך".
"מקרה" או "רק מה' "?
מה פירוש הלשון הזו, מה משמעות ה'מקרה' אצל עמלק? על פי עמלק, הכל מקרי בעולם ואין שום יד מכוונת מלמעלה. עמלק היה העם הראשון שבא להילחם בישראל אחרי הניסים של יציאת מצרים, כדי לנצח את עם ישראל במלחמה וכך רצה להוכיח לאומות העולם שכל הניסים שנעשו לישראל עד עכשיו היו סתם במקרה. לכן, אנו לא מוצאים בתנ"ך שום אזכור של איזשהו אל שעמלק עובד אליו. בניגוד לכל העמים האחרים מסביב שיש להם אלילים מסוגים שונים, לעמלק אין אל. הם 'אתיאיסטים'. בגלל זה צריך להשמיד אותם עד הסוף, מי שמאמין באלילים יש לו תקנה- צריך לכוון אותו לאל האמיתי. אבל מי שלא מאמין בשום כח עליון הוא אבוד ולכן חייבים לעקור אותו, ויחד איתו את התופעה הזו, מהשורש.
כשעם ישראל ניצחו את עמלק במדבר, הם יכלו לקבל את התורה בצורה שלמה, כי התורה היא הנותנת לנו את הכלים לעבודת ה' בעולם הזה, העבודה שנגדה יוצא עמלק. אכן, כפי שראינו אז זה היה יותר פשוט, אחרי כל הניסים הגדולים שנעשו להם.
גם בסיפור של פורים נאלצו ישראל להתמודד עם אותה תופעה. למה המן הטיל פור, הוא "הגורל"? המן בעצם אומר- אין באמת מישהו שנמצא מאחורי הקלעים פה בעולם. כל מה שקורה זה רק במקרה. ולכן הוא מאמין בפור שלו. אולם גם בפורים עם ישראל הצליח להגיע להבנה הזו ולאמונה הזו שיש מי שמנהל את העולם, למרות שהוא היה נסתר. מתוך אמונה זו הם קיבלו שוב את התורה, ושוב הקדימו את העשייה לשמיעה ולהבנה- "קיימו" ורק אח"כ "קיבלו". ידועה האמרה שיום הכיפורים הוא כפורים, כמו הפורים. ביום הכיפורים ניתנו לוחות הברית לישראל במדבר, זה היה יום קבלת התורה המקורי. אנחנו משווים אותו לפורים, שהוא יום קבלת התורה המחודשת ואומרים שיום כיפורים הוא רק כמו פורים, ובעצם מעלת הפורים גדולה יותר, ועכשיו אנחנו יכולים להבין למה.
שני הפורים
לכן, שמו של החג הוא פורים. אנחנו עונים להמן: נכון, יש פור, יש התנהלות טבעית של העולם, אבל יש עוד פור. פור הפוך, נסתר. יש מישהו שיכול להפוך את כל העניינים. אמנם, זה עדיין כאילו במקרה, בדרך טבעית, אבל אנחנו מאמינים שבאמת זה מכוון מלמעלה. תוצאות ההגרלה נקבעות מראש! לכן יש שני פורים. הפור הטבעי והרגיל, הכאילו מקרי, והפור שמתחת לפני השטח- שגם הוא כאילו טבעי, הוא מתרחש לכאורה בדרך נורמלית ולכן גם הוא נקרא פור, אבל באמת יש מישהו שמכוון אותו, שמתערב בנעשה בעולם כשצריך אותו ושמתפללים אליו - כמו היהודים בפורים.
לכן גם המצוות שבפורים הם מצוות "טבעיות". לשמוח, לאכול ולשתות. אבל כך אנו מראים שגם בהתנהלות הטבעית של העולם, במעשים הרגילים האלו, הקב"ה נמצא. זה מה שמיוחד במצוות הפורים.
ואיך זה קשור אלינו?
ה"שפת אמת" אומר שפורים היה הכנה לתקופת ימי בית המקדש השני. לפי מה שהבנו כאן, מה מיוחד בפורים המתאים דווקא לתקופת הבית השני? במה בכלל הוא היה שונה מהבית הראשון? הגמרא (יומא כא:) אומרת:
"חמשה דברים היו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים".
בתקופת הבית השני היו חסרים במקדש דברים מאד משמעותיים- דברים המראים בפועל את השראת השכינה במציאות. המקדש השני היה מבוסס כולו על התנהלות שגרתית ולא על ניסים פלאיים שהיו דרך קבע במקדש הראשון. גם השראת השכינה בעם ישראל הפסיקה. לאחר 3 הנביאים שהיו בתחילת תקופת הבית (חגי, זכריה ומלאכי) הגיעה תקופת אנשי כנסת הגדולה שהיו חכמים מאד, אבל לא נביאים. דבר ה' כבר לא היו כל כך גלוי ומצוי.
לכן, היה כל כך חשוב הנס של פורים דווקא לפני תקופה זו. להוכיח לעם שהקב"ה נמצא איתם גם כשהם לא רואים את זה ממש בעיניים. לכן גם פורים לנצח לא יתבטל:
"איזה זה שם טוב שקנתה (-אסתר)? שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם" (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד)