מצוות נר חנוכה - חובת גברא או חפצא?
ידועה היא ההלכה שחיוב נר חנוכה הבסיסי הוא נר איש וביתו דהיינו נר אחד בכל יום לכל בני הבית. מהלכה זאת ניתן ללמוד שני דברים. הראשון שדי לכל בני הבית בנר אחד, והשני שחובת הדלקת הנר היא בבית, ונראה שאת החובה בבית ניתן להבין בשתי דרכים.
התוספות בסוכה (דף מו עמוד א' ד"ה הרואה) שואלים מדוע תקנו חכמים בחנוכה ברכה לרואה נר חנוכה, הרי נר חנוכה אינו חובת האדם אלא הוא חובת הבית שיהיה נר חנוכה דולק בבית ולגבי מזוזה, אף היא חובת הבית לא תקנו ברכה למי שרואה את המזוזה. לפי זה נראה שהתוספות סוברים שנר חנוכה הוא חובת חפצא, שיש חובה על הבית שידלוק בו נר חנוכה. גם מלשון הרמב"ם נשמע שהוא סובר שהנר הוא חובת הבית שהוא כותב: "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד".
אבל נראה שהנחת היסוד של התוספות אינה מוכרחת, לכאורה יש מקום לומר שנר חנוכה הוא חובת הגברא וכל אחד ואחד צריך לנסות ולהדליק נר חנוכה, אלא שדרך קיום המצוה הוא ע"י ידי הדלקת הנר בפתח הבית ולכן מי שאין לו בית לא יוכל להדליק, ולכן תיקנו לו חכמים את ברכת הרואה בכדי שישתתף במצוה.
שני דיירים בבית אחד
ייתכן שתהיה נפקא מינה לשתי ההבנות שהצענו. מה יהיה הדין בשני אנשים אשר אינם קשורים האחד לשני אבל גרים יחד באותו הבית, אם נלך לפי ההבנה הראשונה שכל מה שצריך הוא שיהיה נר חנוכה דולק בבית נראה שמספיק שישתתפו יחד וידליקו נר אחד ויצאו שניהם ידי חובה. אבל אם נבין שיש חיוב על כל אחד מהם נראה שיצטרך כל אחד מהם להדליק נר בפני עצמו (בהנחה שאינם נחשבים בני בית אחד משום שכל אחד סמוך על שולחנו שלו).
נשים וקטנים בנר חנוכה
להלכה זאת, שהחיוב הוא "נר איש וביתו" ישנה גם השלכה אחרת. השולחן ערוך בהלכות חנוכה (ס' תרע"ה) כותב שחרש שוטה וקטן שהדליקו נר חנוכה לא עשו כלום, ומביא בשם יש מי שאומר שבקטן שהגיע לחינוך מותר. האחרונים שאלו על דברים אלו של השולחן ערוך מתוך מה שכתב (בסימן תרפ"ט) לגבי מגילה, שקטן אינו יכול להוציא אנשים ידי חובה.
לפני שננסה לענות על שאלת האחרונים נראה שאפשר להעמיק יותר את השאלה. התוספות במגילה כתבו שנשים אינן יכולות להוציא את הגברים ידי חובת קריאת מגילה אף על פי שחייבות בקריאת מגילה מפני "שאף הן היו באותו הנס". בהסבר הדברים כתב הגאון רבי משה סולוביצ'יק (אביו של הרב סולוביצי'ק המפורסם מבוסטון - הגרי"ד) שהחיוב של הנשים במצה, מגילה ונר חנוכה אינו זהה לחיוב של הגברים משום שמדובר במצוות שהזמן גרמן, אלא שמתוך שגם הם היו באותו הנס יש עליהן חיוב של פרסום הנס אבל חיוב זה הוא לא מעיקר החיוב של מצוות אלו. אכן, בשולחן ערוך פסק כדברי התוספות האלו לגבי נשים בקריאת מגילה, אך בהלכות חנוכה כתב שיכולות להדליק, ונשאלת השאלה אם אינן באותה הרמה של החיוב איך הן יכולות להוציא ידי חובה.
הגרי"ד סולוביצ'יק הציע שיש לחלק בין אופי המצוה בנר חנוכה ובין קריאת מגילה. בקריאת מגילה היכולת להוציא האחד את השני נובעת מדין ערבות, לכן רק אדם שמחויב במצוה יוכל להוציא את האחר, ונשים וקטנים שחיובן שונה לא יוכלו להוציא אחרים. בנר חנוכה לעומת זאת אין המדליק מוציא את האחרים ידי חובה, אלא הם יוצאים ידי חובת נר חנוכה בכך שיש בביתם נר חנוכה דולק, ולכן אין צורך שיודלק ע"י אדם בעל אותה דרגת חיוב.
כל מה שאמרנו מסביר מדוע יכולים נשים וקטנים להדליק, אך עדיין לא ברור מדוע הגביל זאת השו"ע דווקא למי שהגיע לחינוך? לכאורה אם כל מה שצריך הוא שיהיה נר דולק מדוע סתם קטן לא יכול להדליק, לכאורה היינו אומרים שאפילו אם קוף ידליק הדבר יועיל. נראה שעל שאלה זאת אפשר לענות בשתי דרכים:
הדרך הראשונה היא לומר שבכדי לצאת ידי חובת נר חנוכה, אין די בכך שיהיה נר דולק בבית אלא יש צורך שיהיה נר חנוכה דולק בבית, ונר שכזה יוכל ליצור רק אדם שמחויב בהדלקה לכן רק מי שכבר מחויב מדין חינוך יוכל להדליק את הנר ואחרים יצאו ידי חובה.
הדרך השנייה בתירוץ קושייה זו נובעת מאופי המצוה של נר חנוכה. נר חנוכה הוא נר של הודאה, שלא כמו נר של שבת שכל מטרתו היא להפיץ אור, כאשר אנו מדליקים נר חנוכה אנו מודים לה' על הניסים ומפרסמים את הנס (לכן כידוע אסור להשתמש בנר חנוכה, שמא אנשים יאמרו שהדליק רק בשביל להשתמש לאורו) לכן רק מי שיכול להדליק עם כוונה להודות ולהלל לה', יכול להדליק ולהוציא את הבית ידי חובה. קטן אינו יכול לכוון אבל מי שכבר מתחייב מדין חינוך, כבר מבין לשם מה הוא מדליק ולכן יכול להוציא את הבית ידי חובה.