הרמב"ם בהל' חנוכה מסביר לנו היטב את מהות ימי החנוכה."בבית שני כשמלכי יוון גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות ולחצו לחץ גדול עד שרחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים עד החורבן השני.
וכשגברו ישראל על אויבהם ואבדום בכ"ה בחודש כסליו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פח אחד ולא היה בו אלא להדליק יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים אלו שתחילתן בכ"ה בכסליו ימי שמחה והלל מדליקים בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס וימים אלה הן הנקראים חנוכה והן אסורים בהספד ותענית כימי הפורים והדלקת הנרות בהם היא מצווה מדברי סופרים כקריאת המגילה".
מדברי הרמב"ם האלו מבינים אנו שעיקר המאבק בחנוכה היה על המהות והצביון הרוחני של עם ישראל כאשר היוונים מכח תרבותם הפילוסופית ניסו להשמיד את המסורת הרוחנית שבאה מכח התורה. הנצחון מבשר שאכן התרבות הרוחנית של עם ישראל הצליחה ועמדה מול התרבות היוונית ושיא הדבר בכך שעם ישראל מצליח שוב להדליק את נרות המערכה במשך שמונה ימים ע"י נס פח השמן. נס זה מורה שעם ישראל מסר את נפשו על מנת להמשיך להביא לעולם את אור התורה ובזכות זה זוכה לנס כל כך גדול.
"בימים ההם בזמן הזה" גם בתקופה זו אנו נבחנים ביכולת שלנו להדבק באור התורה בצורה מוחלטת ללא השפעות זרות.יה"ר שנזכה כולנו שיתקיים בנו הפסוק: "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו".
לקוח מ"מניחוח הקטורת", עלון הישיבה המופץ לחיילים.