כידוע, שני המסרים המרכזיים שאותם מזכירים בימי החנוכה הם נס פך השמן ונס הנצחון על היוונים. למרות זאת, בתפילת על הניסים, שאותה תיקנו חז"ל לומר בכל אחד מימי החנוכה, משום מה מוזכר רק נס המלחמה, ולא נס פך השמן. בבעיה זו עסקו רבים, אולם אנו ננסה לתרץ אותה בדרך נוספת.
מה רע בקצת פילוסופיה?
כשאנו מתייחסים לניצחון על היוונים, ברור שאין אנו מתכוונים רק לניצחון הפיזי של רבים ביד מעטים. נדמה, שהניצחון היותר מרכזי שעליו תיקנו את חג החנוכה, הוא הניצחון התרבותי. ניצחון המכבים אינו מבטא רק את הגירוש של הצבא הזר מאדמת ארץ ישראל, אלא גם את ההחלפה של התרבות היוונית, השמה את האדם וכוחותיו במרכז, בתרבות יהודית שבמרכזה עומד הקב"ה ובית המקדש.
אולם השאלה שיש להעלות היא, מה באמת כ"כ רע בתרבות היוונית? אמנם, אין ספק שתרבות המעמידה במרכז את טיפוח גוף האדם ואת ההנאות הגשמיות היא תרבות מושחתת, שבה יש להאבק בכל תוקף; אולם, התרבות היוונית איננה רק תרבות נהנתנית, אלא גם תרבות שהוציאה מתוכה את הפילוסופיה. בחז"ל, השם של הפילוסופיה הוא חכמה חיצונית, ושמה מעיד על כך שלדעת חז"ל גם בהקשר זה יש להאבק ביוונים, ולהוציא אותם מממרכז עולם היהדות אל הפריפריה. א"כ, יש להבין היכן הבעיה בפילוסופיה היוונית?
חוקיות עיוורת ויד ה
נדמה, שעומק העניין טמון בדיוק בשם שאותו העניקו חז"ל לחכמה היוונית - חכמה חיצונית. באופן כללי, מטרת הפילוסופיה היא להבין את העולם שבו חי האדם. לדעת הפילוסופים, באמצעות השכל האדם מסוגל להביט על מה שסביבו - להסביר כיצד העולם פועל, ומה הדברים העומדים בתשתיתו. אולם, בבסיס הרצון הפילוסופי להבין את העולם ולדעת אותו, טמונה הנחת יסוד בסיסית. הנחת היסוד היא, שהעולם אכן ניתן להבנה מוחלטת וודאית. רק אם העולם פועל על פי חוקים קבועים ותמידיים, שאינם משתנים או מתחדשים, ניתן להבין את החוקיות העומדת בבסיס הדברים. אילו העולם היה פועל בצורה אקראית, ללא חוקים קבועים, אין כל הגיון לנסות ולהבין את החוקיות של הטבע - שהרי אין חוקיות כזו. א"כ, הנחת היסוד של הפילוסופיה היא, שהעולם פועל על פי חוקים קבועים, עיוורים, שאינם משתנים או מתחדשים.
לעומתם, היהדות אמנם מסכימה שמטרת האדם היא, בין השאר, להבין את העולם שסביבו, אולם המטרה בניסיון זה איננה לכבוש את העולם באמצעות השכל, אלא לגלות את הקב"ה שמסתתר מבין חרכי הבריאה. עם כל הניסיון שלנו להבין את החוקים שעל פיהם פועל העולם, אנו יודעים שמעבר לחוקיות העיוורת, הנגלית לעין - הקב"ה הוא זה שמפעיל את העולם ומקיים אותו. ממילא, בכל רגע יכולים כל חוקי הטבע להשתנות. אנו אכן מאמינים שיש חוקיות מסוימת העומדת מאחורי תנועת גרמי השמים, אולם חוקיות זו איננה עומדת כשלעצמה, אלא היא נובעת מרצון הקב"ה שהיא תמשיך, ולכן ברגע אחד הכל יכול להשתנות - "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". אפילו התנועה האינסופית של הנהרות לעבר הים יכולה להשתנות ברגע אחד, בשביל שעם ישראל יוכל לחצות את ים סוף בדרכו להר סיני לקבלת תורה. היהדות מאמינה בחוקי הטבע, אולם היא יודעת שמאחורי חוקים אלו עומד הקב"ה, ומהנקודה הפנימית שבה הוא נמצא - הוא זה שמחיה את החוקים.
א"כ, ההבדל שבין הפילוסופיה היוונית לחכמה היהודית אינו נובע מכך שהיוונים ניסו להבין את העולם ואת החוקים הקיימים בו, אלא מכך שהיוונים תפסו את החוקים כעומדים בפני עצמם, ואילו היהדות תמיד חותרת לגלות גם את הקב"ה, העומד מאחורי החוקיות הטבעית. לכן החכמה היוונית נקראת חכמה חיצונית - היא מצליחה לחדור רק את הכיסוי החיצוני של העולם, ולגלות את החוקים הקיימים בו, אבל היא לא מצליחה לחדור לנקודת הפנים, ולראות את הקב"ה שנמצא כל העת מאחורי כל הדברים שמתרחשים בעולם.
נס פך השמן
לפי דברינו, ניצחון התרבות היהודית על זו היוונית, מתבטא בעיקר בניצחון של התפיסה הרואה בכל דבר את העומק הנסתר הקיים בו, על פני התפיסה שלא מסוגלת לחדור מעבר למראה העיניים הגלוי והפשוט.
לפי הסבר זה, אולי ניתן להבין מדוע נס פך השמן אינו מוזכר בתפילת על הניסים. עיקר הנס של הדלקת המנורה היה בכך שכד אחד קטן הספיק להדליק את המנורה במשך כל שמונת ימי החנוכה. במילים אחרות, נס פך השמן גילה לנו שגם דברים שכלפי חוץ נראים ברורים ובטוחים, יכולים להשתנות ברגע אחד אם הקב"ה רוצה בכך. מי שהסתכל בפך השמן בעיניים פילוסופיות ראה רק פך שמן אחד, שאמור להספיק, על פי כל חוקי הטבע הידועים לנו, ליום אחד. אולם, הפך הספיק לשמונה ימים, ובכך סימל את העובדה שכנראה לא את הכל אנו יודעים. כנראה חוקי הטבע אינם כ"כ עיוורים ופשוטים כמו שחשבנו, ויש נקודת פנימית אלוקית שמקיימת אותם כל רגע, ומבטלת אותם אם הדבר נדרש.
א"כ, הניצחון על היוונים בעצם טומן בתוכו את הרעיון שבא לבטא נס פך השמן. נס פך השמן אינו נס העומד בפני עצמו, אלא הוא רק מהווה חותמת ואימות לניצחון התרבות היהודית. לכן, אין צורך להזכיר את שני הניסים, ובעצם נס הניצחון הוא הנס המרכזי של חנוכה, ונס פך השמן נובע ממנו.
לפי דברינו, בחג החנוכה אנו מציינים את הניצחון של התפיסה שמחפשת את הנקודה האלוקית הנסתרת שבכל דבר, על פני החכמה החיצונית, שמעדיפה את ההסתכלות החיצונית של מראה העיניים. אי"ה, נזכה, שהקב"ה במהרה יגלה על העולם כולו, ואז לא תידרש ראיה מעמיקה בשביל להבחין בכך שהוא בעצם זה המקיים את העולם, והדבר יהיה בולט לעין כל - "ביום ההוא יהיה ה אחד ושמו אחד".