אני עומדת מול החנוכיה ובוהה בה. שלא כמו בימים הקודמים - איני מתבוננת בנרות המרצדים- אלא בריבוע החושך שמאחור, החלון שמגלה דרכו את הלילה, הלילה הסמיך השורר בחוץ .
אני עומדת וחושבת על כך שנרות חנוכה מצוותם בלילה, דוקא בלילה בו היחס בין החושך והאור לעולם יטה לכיוון החושך (בטח שלעומת שמונה להבות בודדות) ותוהה מדוע חוגגים את חג האור דוקא בתוך הלילה. אני מתבוננת בחושך ומוצאת עצמי מהופנטת אל מול השחור הזה. חושבת שאולי טעינו ביחס אליו, אולי לחושך מהות רחבה ממה שהורגלנו לחשוב? אולי בחושך נמצא אור הרבה יותר גבוה ממה שיש בנר?
במשך החיים אנו מתמקדים רבות במהות האור, הלהבה המרצדת, האופטימיות המגרשת את האפלה והטומאה. מי מאיתנו, בשעת משבר, לא שמע משפטים כמו "בשמחה תמיד", "אין יאוש בעולם כלל" ו"תן חיוך, הכל לטובה". אולי זה פשוט בגלל שקל לנו להאמין שהאור מסמל את הטוב, והחושך את הרע. באור אין מקום לבלבול, אין אפשרות ללכת לאיבוד, העולם נגלה מולנו - חד כל כך, בלי אפשרות לשגיאה.
החושך מפחיד משום שהוא מטיל ספק בקיום שלנו, בקיום העולם. אנו תוהים האם הצל בפינה הוא עמוד או אדם, אנו מתמלאים בחוסר וודאות, באי נוחות, תחושה שהמציאות מופקעת מהבטחון שבה - וכל שנותר לנו - לחפש ולחפש ולחפש, ללא בטחון שנמצא. אנו חוששים מן המסע הזה, איננו יודעים לאן הוא יוביל אותנו .
אז זוהי גם מעלתו של החושך על האור. החושך מכוון אותנו לחיפוש אחר הנקודה האמיתית ביותר, זו שנסתרת ממנו דוקא בשל מעלתה. היא גבוהה כל כך, עמוקה כל כך, טהורה- עד שאור השמש הגלוי יחלל את קודשה. אין היא ראויה למציאות החומרית-היומיומית, היא ראויה רק למי שלא מסכים לקבל את המציאות, מי שרוצה עולם גבוה יותר, עמוק יותר, רוחני יותר - ולשם כך הוא יוצא למסע. מסע עם ייסורי נפש , עם ספיקות, עם בדידות- אך עם ידיעה גדולה שאין הוא מסתפק במה שהעולם מציע, שהוא דורש את הנקודה העמוקה יותר של העולם. הנקודה האמיתית, זו שתמצא לאחר יגיעה רבה בתוך האדם, עד שהוא ירגיש אותה ממש מבפנים.
החושך, דורש ממנו להיות עמוקים יותר .
 |
|
דורש להיות עמוקים יותר (צילום: sxc.hu)
|
נקודה זו אפשר לראות בעולם בצורה פשוטה. אם נתבונן במציאות נגלה שהצל הוא זה שנותן את מימד העומק לעולם. כשאנו מתבוננים בקוביה אנו קולטים את הנפחיות שלה ע"י הצל הנופל בדפנות. לולא הצל- היתה המציאות שטוחה, בעלת רובד אחד (ניתן לראות זאת היטב בצילום: חשיפה גבוהה לאור יוצרת צילום שטוח, חד מימדי). החושך, המפחיד והמאיים, הוא זה שבכוחו להעניק עומק למחשבות, לרגשות, לרצונות , להליכה שלנו בעולם.
וכך כותב האדמו" ר מסלונים בספרו "נתיבות שלום" (לפרשת בא):
"והביאור בזה דיש חושך שהוא בעצם אור גדול, אלא שהאור כה גדול עד שמחשיך את העיניים שאין רואים מאומה. כמו בעת שאדם מביט בשמש שחושכות עיניו ואינו יכול אח" כ לראות כלום".
החושך אינו תמיד העדר אור. ישנו חושך אשר הוא האור בעצמו. לא להבה, לא אור קטן אשר ניתן לעמוד מולו - אלא האור בכל עצמתו וכוחו, עד שלאדם הוא נראה כחושך, משבר, שאלות קיומיות, התמודדות אשר סופה לא ברור. באותה שעה גדולה יכול האדם לתת דרור לפחדיו ולהסתפק בקיומו המצומצם, זה שחווה עד כה, אך יכול הוא לצלול אל תוך החושך ולהאמין בו . להאמין שמאחורי השאלה קיימת תשובה, שמאחורי המשבר קיימת קימה, שמאחורי השחור - קיים אור גדול. עמוק ואמיתי.