הדגש המיוחד בסליחות היום השלישי - "ישראל"
למרות שה"סליחות" אצל האשכנזים אינן קבועות, אלא שונות בכל יום - המסגרת היא קבועה, ויש שינוי רק בחלק מסויים. בסליחות של סוף חודש אלול, יש רק שלוש סליחות המשתנות בכל יום: שתי סליחות רגילות והשלישית היא ה"פזמון". כדי לעמוד על התוכן המיוחד של עניינו של יום צריך להתבונן בכל השלושה, ולבדוק האם יש מכנה משותף, מה רצו חכמי ישראל ששבצו את ה"סליחות" להדגיש. בסליחות של היום השלישי יש דגש חזק על "עם ישראל" וחיבורו אל ה. הסליחה הראשונה פותחת ב"ישראל", "ישראל עמך תשועה צריכים", וגם הפזמון פותח בזה "ישראל נושע בה תשועת עולמים". הסליחה השניה אמנם אינה פותחת ב"ישראל" אך היא מסיימת בישראל "תהלות ישראל יושב הנה לא ינום ולא יישן".
"בין כך ובין כך קרואים לך בנים"
גולת הכותרת של היחס המיוחד לעם ישראל נמצאת בסליחה האמצעית שנתחברה על ידי הריב"ם (ר יצחק ברבי מאיר, נכדו של רש"י): "יְתֵרָה חִבָּתָם לְפָנֶיךָ אֲדוֹנֵי הָאֲדֹנִים. בֵּין כַּךְ וּבֵין כַּךְ קְרוּאִים לְךָ בָּנִים."
הדברים מתייחסים למחלוקת שבין ר מאיר לרבי יהודה, המובאת בגמרא (קידושין דף לו עמוד א): "בנים אתם לה אלהיכם - בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, דברי ר יהודה. רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר (ירמיה ד) בנים סכלים המה ואומר (דברים לב) בנים לא אמון בם, ואומר (ישעיהו א) זרע מרעים בנים משחיתים ואומר (הושע ב) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" הגמרא מבררת שריבוי הפסוקים שמביא ר"מ ממנו סיוע לדבריו מראה שבכל מצב גם בהדרדרות החמורה ביותר אנחנו קרואים "בנים".
במחלוקת זו מכריע הריב"ם דווקא כר מאיר, למרות שלפי הכללים צריכה להיות ההלכה כר יהודה. מדוע?
הרשב"א (בתשובה ח"א קצד) הכריע להלכה למעשה שאפילו ישראל משומד נחשב ישראל והוכיח את דינו מדעת ר"מ, והוסיף "ואע"ג דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, הכא רבי מאיר קראי קדייק". כיוון שר"מ הביא סייעתא לדבריו מפסוקים מפורשים, פוסקים הלכה כמותו.
בתפלה ובסליחות אנחנו מזכירים "אם כבנים אם כעבדים"
בתפלה אנחנו מזכירים דווקא את שיטת ר יהודה, למשל:
"היום הרת עולם... אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים...",
ובסליחות: "ברך בוכרך אנן... עבדך אנן...", "מרן דבשמיא לך מתחננן כעבדא דמתחנן למריה".
לכאורה אנחנו מכריעים שלא כר"מ, אלא שאם איננו עושים רצונו של מקום הרי אנו כעבדים!
בסליחות של היום אנו סותרים את עצמנו: אחרי שאנו מודיעים "בין כך ובין כך קרויים לך בנים", אנו אומרים: "עבדך אנן וחטינן קמך".
שתי בחינות
לכן נראה שיש כאן שתי בחינות: המעמד המהותי שלנו, וההנהגה שבה אנו מונהגים.
ר"מ עוסק במעמד המהותי שלנו: תמיד "בנים אתם לה" ישראל שחטא ישראל הוא ולכן הרשב"א פסק בזה כר"מ; אך לפי ההנהגה שאנו מתנהגים, כך תהיה צורת ההנהגה שהקב"ה ינהג עמנו. מי שהוא חי כעבד לפני המקום, כך יעשה איתו הקב"ה, ומי שמתנהג כבן כך יתנהג איתו הקב"ה, וכך מצאנו אצל חוני המעגל "שאתה כבן לפני המקום" ולכן הקב"ה עושה את רצונו.
בדרך כלל ההנהגה שלנו עם הקב"ה היא כפולה, לכן ההתייחסות בסליחות היא כפולה, ובאמת מטבע הלשון הנפוץ בתפלות הימים הללו הוא "אבינו מלכנו".
לקראת אמירת הסליחות, נביא בפניכם פרוש והסבר על הסליחות הנאמרות.
פרוייקט מיוחד בשיתוף ישיבת אור עציון.