"ליקוטי תפילות" לחודש אלול

לקט התפילות המובא כאן הוא מקבץ מתוך רפרטואר רחב יותר, המוסב ב"ליקוטי תפילות" לרבי נתן מברסלב על הימים הנוראים; ימי אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים.
האסופה הנוכחית מתייחסת באורח מיוחד לימי חודש אלול.

התפילה הראשונה באסופה הנוכחית אשר כיניתיה "תפילה על המשכת קדושת חודש אלול על המתפלל" מיוסדת על תורה המובאת ב"ליקוטי מוהר"ן" (בתרא, פב). לפי המוזכר שם עיקר התשובה הוא בחודש אלול; אלה הם ימי רצון שכן משה רבנו עלה בראש חודש אלול לקבל את הלוחות השניים "ופתח דרך כבושה לילך בה". כוונת הדברים היא שהוא קשר את עצמו אפילו לפחוּת שבישראל ומסר נפשו עליהם, כמו שנאמר "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא" (שמות לב, לב). באופן זה מבאר רבי נחמן את הכתוב "וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם" (שם לה, א) בהוראה שהוא היה "מאסף ומיחד ומקשר" את עצמו עם כל ישראל, "אפילו עם הפחות שבפחותים". הוא מפרש בדרך זו גם את הכתוב בתהילים (נג, ד) "כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו" במשמעות שמשה נקט בגישה שלפיה אפילו היה רואה אחד מישראל "שסג מכל וכל מהקב"ה", אף על פי כן הוא סבר שהוא צריך לייחד ולקשר את עצמו עמו, כיוון שיש בחינת א-לוהות גם בדיוטה התחתונה, כמו שנאמר "וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה" (שם קג, יט).

למשה רבנו הייתה גם בחינה אחרת, והיא שככל שהוא עלה למעלה עליונה יותר, הוא מצא את הא-להים, כמו שנאמר "וּמֹשֶּׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹֹהִים" (שמות יט, ג). אנו רואים במציאות שיש בני אדם אשר כל זמן שהם חיים בדחקות גשמית הם עובדים את ה' ומכירים אותו, אולם כשהם עולים למעלה - מתעשרים - הם שוכחים אותו. ועל זה אמר דוד "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה" (תהילים קלט, ח); "אפילו בשמים שם יש הקב"ה בכל עליה ועליה צריך למצוא שם הקב"ה", ודוד המשיך בעניין זה את דרכו של משה רבנו.

התפילה השנייה באסופה הנוכחית, שהענקתי לה את הכותר "תפילה לריצוי ולפיוס א-לוהיים מתוך שמחה" מזכירה את ריצויו ומחילתו של ה' בירידתו מההר ביום הכיפורים, כחלוף ארבעים ימים, מחילה שהייתה מתוך שמחה (ראו בין היתר רש"י לשמות לג, יא).

התפילה אשר כיניתי אותה "תפילה לִזְכּוֹת ולהיות בבחינת 'נער בוכה'" מתייחסת לרעיון שביטא רבי נתן גם במקומות אחרים ב"ליקוטי תפילות", על בסיס דברי רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, סב) ולפיו ראוי לאדם להיות בהתחדשות מתמדת בעבודה ה' ולא להיות בבחינת "זקן" בעבודתו (ליקוטי תפילות, סב; חלק שני, ד). והנה, המוטיב שלפיו ראוי לאדם להיות בבחינת "נער בוכה" (ראו שמות ב, ו) מוזכר מפורשות ב"עלים לתרופה", קובץ איגרות מאת רבי נתן, באיגרת שכתב לבנו בשנת תר"א (1841): "הזהר והזהר לקיים גם מה שהזהיר מאד לבלי היות זקן ח"ו. בפרט עתה בימי אלול ותשרי שצריכין שכ"א [=שכל אחד] וא'[חד] ימשיך על עצמו התחדשות על כל השנה כולה" (עלים לתרופה, ברדיטשוב תרנ"ו, קנב, נט ע"א; עלים לתרופה, מהדורה שנייה, ווארשא תר"צ, שלז, עמ' 281).

קיים אף היבט נוסף המצוי בכתבי רבי נחמן בעניין חודש אלול, והוא תיקון הברית. ב"ליקוטי תפילות" מצויות תפילות אחדות בעניין זה (פה; חלק שני, מד), ואולם בחרתי שלא להתייחס לנושא הזה כאן.

תפילה על המשכת קדושת חודש אלול על המתפלל

וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי וְתָגֵן בַּעֲדִי... וְלֹא אֶתְרַחֵק מִמְּךָ לְעוֹלָם...

וְאֶתְקָרֵב אֵלֶיךָ תָמִיד בְּכָל הַבְּחִינוֹת... בֵּין בִּירִידָה בֵּין בַּעֲלִיָּה,

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ" (תהילים קלט, ח)

בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם,

וּבִפְרָט בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵם יְמֵי רָצוֹן,

שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְקַבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת, וּפָתַח דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לֵילֵךְ בָּהּ.

רַחֵם עָלַי מֵעַתָּה שֶׁאֶזְכֶּה לְהָכִין אֶת עַצְמִי מֵהַיּוֹם

לְהַמְשִׁיךְ עָלַי קְדֻשַּׁת חֹדֶשׁ אֱלוּל הַקָּדוֹשׁ.

(ליקוטי תפילות, חלק שני, מא)

תפילה לריצוי ולפיוס א-לוהיים מתוך שמחה

עֲשֵֹה לְמַעַן שְׁמֶךָ וְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמֶךָ,

וֶהְיֵה עִמָּנוּ וְעָזְרֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה מְהֵרָה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וְלֵב שָׁלֵם,

וּבִפְרָט בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַמְּאֻיָּמִים מְאֹד מְאֹד,

שֶׁהֵם יְמֵי אֱלוּל וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים,

שֶׁהֵם אַרְבָּעִים יְמֵי רָצוֹן, שֶׁבָּהֶם נִתְרַצֵּיתָ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם

וְנָתַתָּ לוֹ אֶת הַלּוּחוֹת הָאַחֲרוֹנִים,

עַד שֶׁבַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן נִתְרַצֵּיתָ לוֹ בִּשְׁלֵמוּת,

וְאָמַרְתָּ לוֹ בְּשִֹמְחָה "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ),

וְנִקְבַּע לְיוֹם מְחִילָה וּסְלִיחָה לַדּוֹרוֹת,

הוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא וְהַנִּשְֹגָּב, יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה,

וְהַכֹּל עָשִֹיתָ לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ,

רַחֵם עָלֵינוּ וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ

שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הַנּוֹרָאִים הַלָּלוּ

בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה,

וְנִזְכֶּה לָשׁוּב בָּהֶם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת,

וּלְקַבֵּל עָלֵינוּ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם לֵילֵךְ בִּדְרָכֶיךָ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתֶיךָ

וְלַעֲסוֹק בְּתוֹרָתְךָ בֶּאֱמֶת כֹּל יְמֵי חַיֵּינוּ,

וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה וְנִשְׁפֹּךְ לִבֵּנוּ כַּמַּיִם נֹכַח פְּנֵי ה'.

פַּלְגֵי מַיִם תֵּרֵד עֵינֵינוּ עַל חַטֹּאתֵינוּ וַעֲווֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ

וְעַל רִבּוּי צָרוֹתֵינוּ, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתְךָ

שֶׁתִּמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לָנוּ אֶת כָּל חַטֹּאתֵינוּ וַעֲווֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ

שֶׁחָטָאנוּ וְשֶׁעָוִינוּ וְשֶׁפָּשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ,

וּתְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְבַטֵּל כָּל הַגְּזֵרוֹת שֶׁאֵינָם טוֹבוֹת מֵעָלֵינוּ...

עַד שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיִּתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל יָדֵינוּ תָמִיד.

וּכְשֵׁם שֶׁעָנִיתָ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְאָמַרְתָּ לוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשִֹמְחָה "סָלַחְתִּי".

כֵּן תִּתְרַצֶּה וְתִתְפַּיֵּס לְעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים

וְתַעֲנֶה וְתֹאמַר לָהֶם "סָלַחְתִּי" בְּשִֹמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה,

וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם.

(ליקוטי תפילות, חלק שני, נד)

תפילה לִזְכּוֹת ולהיות בבחינת "נער בוכה"

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בַּעַל הָרַחֲמִים, מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת...

רַחֵם עָלַי וּפְתַח לִבִּי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבִי בֶּאֱמֶת,

עַד שֶׁאֶבְכֶּה לְפָנֶיךָ הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם,

וּבִפְרָט בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים שֶׁהֵם יְמֵי אֱלוּל

וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוֹשַׁעְנָא רַבָּה,

שֶׁהֵם יְמֵי רָצוֹן יְמֵי תְשׁוּבָה, יָמִים קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים מְאֹד.

עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִבְכּוֹת בָּהֶם בְּלֵב שָׁלֵם בֶּאֱמֶת...

מָלֵא רַחֲמִים זַכֵּנִי בִּכְלָל יִשְֹרָאֵל

שֶׁאֶהְיֶה בְּכָל הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים בִּבְחִינַת "נַעַר בּוֹכֶה" (ראו שמות ב, ו),

וְאַתָּה תַּחְמֹל עָלַי בְּחֶמְלָה גְדוֹלָה וּבְרַחֲמִים רַבִּים.

תפילה להתקדשות בימים הנוראים

רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, מָלֵא רַחֲמִים,

וְתֵן לִי יָמִים נוֹרָאִים טוֹבִים, קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים בֶּאֱמֶת.

זַכֵּנִי לְהִתְקַדֵּשׁ מֵעַתָּה

בִּפְרָט בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים הַקְּדוֹשִׁים הַנִּשְֹגָּבִים מְאֹד,

זַכֵּנִי לִשְׁפּוֹךְ אֶת לִבִּי כַּמַּיִם נוֹכַח פְּנֵי ה' תָמִיד,

בִּפְרָט בְּרִבּוּי הַסְּלִיחוֹת וְהַתְּפִלּוֹת

שֶׁמַּרְבִּים בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים הַמַּרְעִידִים וּמַרְעִישִׁים מְאֹד,

מִי לֹא יִירָא, מִי לֹא יִפְחַד בְּיָמִים כָּאֵלּוּ הַמְּלֵאִים פַּחַד וְאֵימָה וְיִרְאָה,

חִיל וּרְעָדָה וְחַלְחָלָה מִפָּנֶיךָ.

מִי לֹא נִפְקָד בַּיָּמִים הָהֵם כִּי הֵם נוֹרָאִים וַאֲיֻמִּים מְאֹד מְאֹד,

וּמַלְאָכִים בָּהֶם יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן,

וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין.

בקשה לדיבורים חדשים ולחמלת ה' באהבה יתרה

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אָיֹם וְנוֹרָא,

תֵּן לִי דִבּוּרִים חֲדָשִׁים עַתָּה,

תֵּן לִי דִבּוּרִים עַתָּה לְרַצּוֹתְךָ בָּהֶם מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם עַתָּה עַתָּה,

שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת מֵעַתָּה.

עָזְרֵנִי מָלֵא רַחֲמִים, הוֹשִׁיעֵנִי הוֹשִׁיעֵנִי מָלֵא יְשׁוּעוֹת...

זַכֵּנִי לִבְכּוֹת הַרְבֵּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוֹשַׁעְנָא רַבָּה

וּבְכָל יְמֵי אֱלוּל וַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה,

בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ רַחֲמֶיךָ עָלַי,

וְתַחְמֹל עָלַי וְעַל כָּל יִשְֹרָאֵל בְּחֶמְלָה גְדוֹלָה וְאַהֲבָה יְתֵרָה.

(ליקוטי תפילות, חלק שני, נז).