שאלה:
אני משרת במוצב גדול, בו סועדים בשתי משמרות. בזמן שמונהג שעון-קיץ, נערכת ארוחת הערב של המשמרת הראשונה כשעה לפני החשיכה. בערב שבת ביקשו ממני לקדש לסועדים במשמרת הראשונה, אף שעדיין לא התפללתי מנחה. האם מותר לי לקדש ואחר כך להתפלל מנחה, או שהקידוש מחיל עלי את קדושת השבת?
תשובה:
א. הזמן המוקדם ביותר שאפשר לקדש ולקבל שבת הוא פלג המנחה[1], שהוא שעה ורבע זמנית לפני צאת הכוכבים. כאשר המקדש אינו רוצה לקבל שבת, משום שעדיין לא התפלל מנחה, קיים ספק אם יכול להוציא ידי חובה את מי שכבר קיבל עליו שבת, משום שאינו מחויב בדבר. אלא שרבי עקיבא איגר[2] מסתפק בדבר וכותב שיתכן שכך עדיף "דבידו להביא עצמו לידי חיוב לקבל עליו שבת וצריך עיון לדינא". מכיון שרעק"א מסתפק אם המקדש מקבל עליו שבת בקידוש לאחרים, אין לעשות זאת לכתחילה, אבל בדיעבד, כשכבר קידש יכול להתפלל אחר כך מנחה, שמא לא קיבל שבת כי אינו מחוייב בדבר.
ב. אבל הגרש"ז אוירבאך[3] כתב שלמרות שמדאורייתא יכול מי שלא קיבל שבת, לקדש למי שקיבל שבת, מדרבנן, מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את המחויב בדבר. אלא מכיון שרעק"א מסתפק בזה, אפשר להקל לעשות זאת רק בשעת הדחק, ליחידים ובאופן ארעי, ואין לקבוע מנהג קבע שכזה. אמנם הגרש"ז אוירבאך סובר שלא מסתבר שבאותו הקידוש עושה לאחרים לילה, ואילו לעצמו עדיין חול ויום. לפי דעה זו, אין המקדש יכול להתפלל מנחה לאחר שקידש. לכן, במצב מעין זה שהמקדש סיים זה עתה לשמור ועדיין לא התפלל מנחה, ואינו רוצה לעכב את תחילת הסעודה והחיילים אינם חפצים להמתין עד שיתפלל, יאמר להם להתחיל לאכול ויקדש להם בתוך הסעודה אחר שיתפלל. אבל אם אינם רוצים בכך, אלא לוחצים עליו לקדש, רשאי בשעת הדחק ובאופן ארעי לעשות זאת ולאחר מכן להתפלל מנחה.
סיכום:
1. לכתחילה יש להתפלל מנחה לפני שמקדש.
2. אם הציבור אינו מעונין להמתין, יתפלל מנחה ויקדש להם באמצע הסעודה.
3. אם אין באפשרותו להתפלל מנחה, רשאי לקדש ולאחר מכן להתפלל מנחה,
וכן הדין בדיעבד כשכבר קידש, אך אין לנהוג כן אלא באורח ארעי.