היום ומחר נעסוק בדיני עציצים. החלוקה הראשונה שאנחנו צריכים לעשות הינה החלוקה בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב. עציץ נקוב הוא עציץ שיש בו נקב, ומפאת כך הנקב מחשיב את מה שנטוע בעציץ כאילו הוא מחובר לקרקע. לעומת זאת, עציץ שאינו נקוב נחשב מנותק מהקרקע עקב כך שאין בו נקב או שהנקב שיש בו אינו גדול מספיק.
כמה גדול צריך להיות הנקב האמור? במקורות כתוב שמדובר בנקב שדרכו יכול לצאת שורש קטן, ולמעשה מחמירים בכל נקב שקוטרו מעל למילימטר. רוב הנקבים שבעציצים היום שמטרתם להוציא את המים שמצטברים בעציץ עולים על השיעור הזה, ובוודאי כשיש כמה נקבים ומחברים אותם שמגיעים לשיעור זה. אם כן, רוב העציצים כיום יש להם דין של עציץ נקוב מצד עצמם.
אולם, מצד אחר ניתן להחשיב אותם ככאלו שאינם נקובים. ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים בעניין מתי עציץ נחשב "צמוד לקרקע", ומתי לא. האם עציץ בבית מרוצף נחשב צמוד לקרקע? ומה בדבר עציצים בקומה שנייה? יש מחמירים יותר ויש מחמירים פחות בכל זה, אך למעשה בספרי הפסיקה נוהגים להקל שהעציץ נחשב אינו נקוב במקרים הבאים: (1) אם הם מונחים על צלחת או שולחן וכו'. (2) אם הם נמצאים בתוך בית מרוצף, או כשהרצפה אינה צמודה לקרקע (כגון בקומה שנייה).