כשם שאונאה אסורה במקח וממכר, כך אסורה אונאה בדברים, שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוהיך, זו אונאת דברים. וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון, זה בממונו וזה בגופו והצועק על אונאת דברים נענה מיד והשם יתברך מקפיד על הדמעות ושערי דמעות לא ננעלו.
כיצד הוא אונאת דברים, לא יאמר לחברו, בכמה אתה רוצה חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו. דהיינו, שלא יכנס לחנות לברר מחירים כשאינו מתכוון לקנות.
אם היה חברו בעל תשובה לא יאמרו לו, זכור מעשיך הראשונים. אם באו יסורין על חברו לא יאמר לו כדרך שאמרו חברי איוב לאיוב, הלא יראתך כסלתך זכר נא מי הוא נקי אבד (דהיינו, שאתה סובל בגלל עבירות שעברת). אם שאלו מאתו איזה דבר חכמה, לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה, מה אתה תשיב בדבר הזה וכן כל כיוצא דבדרים אלו שהם צער הלב.
מי שיש לו כינוי לגנאי, אע"פ שהוא רגיל באותו כינוי ואינו מתבייש בו, אם זה כוונתו לביישו, אסור לקרותו בכינוי זה משום אונאת דברים.
אסור לגנוב דעת הבריות (פירוש, לרמות בדברים, אע"פ שאין בו חסרון ממון) אפילו דעת עובד כוכבים, לכן אסור למכור לו בשר נבלה בחזקת שחוטה. אם מוכר איזה דבר שיש בו מום אע"פ שהדבר שווה כמו שמוכרו לו, מכל מקום צריך להודיע להלוקח את המום ויש להזהר בזה מאד בעיקר כשמוכרים מכונית.
לא יבקש מחברו שיאכל אצלו כשהוא יודע שלא יאכל. לא יתן לו מתנה כשהוא יודע שלא יקבל. וכן כל כיוצא בזה שהוא אחד בפה ואחד בלב, יראה לחברו שהוא מכבדו ואין כוונתו שלימה אסור אלא יהא תמיד פניו ולבו שוים, וינהוג בשפת אמת ורוח נכון ולב טהור.