"לא הרגשתי טיפה של אמפתיה": איציק סעידיאן פותח הכל בראיון מטלטל

ב12 באפריל 2021, איציק סעידיאן, הלום קרב, הצית את עצמו מול משרדי אגף השיקום במשרד הביטחון במחאה על חוסר הטיפול וההכרה בו ובהלומי קרב נוספים. אתמול (ב') שודר סרט בערוץ 12 בו מדבר לראשונה סעידיאן על סיפורו ועל תהליך השיקום הארוך שלו. 

על השאלה האם הוא חשב הרבה על היום שבו הוא ייחשף, סעידיאן אומר שהוא חשש מהרגע הזה. "כן חשבתי איך יקבלו אותי", מודה סעידיאן, "אני לא רגיל לזה שאנשים מצפים לראות אותי. קצת מלחיץ. יותר חששתי, איך אני אסביר כאילו את מה שעשיתי".

בגלל שזה היה בנפש. אז אתה מחפש את המקום המבין והמחבק. שם לא הרגשתי טיפה של אמפתיה

"פחות חושב שאני הסיפור, אני חושב שמה שרציתי להגיד זה הסיפור", קובע סעידיאן, "כשאני שומע "כולנו איציק סעידיאן",אני אומר איך זה הגיוני שאני, הילד הזה מבאר שבע, שלא בדיוק גדל בסביבה שאנשים שם מגיעים לאנשהו כזה, אולי עשיתי משהו חשוב".

כוכבי עם אמו של סעידיאן צילום: דובר צה"ל

"שם לא הרגשתי טיפה של אמפתיה"

כשהוא בא למשרד הביטחון כדי לבקש הכרה בפציעה הנפשית שלו, הוא נדרש לספר שוב ושוב את סיפורו ולנסות לשכנע את מקבלי ההחלטות. "נכנסים לך לתוך החיים הפרטיים ולכל מיני שאלות שאתה לא רוצה להתעסק בהן וזה מציף אותך", אמר סעידיאן, "בגלל שזה היה בנפש. אז אתה מחפש את המקום המבין והמחבק. שם לא הרגשתי טיפה של אמפתיה. לא הרגשתי אמפתיה בכלל. הנה עוד אחד שבא להוציא כסף מהמדינה. לא אכפת לך מהם שאתה שבור".

"רציתי לעשות את זה שם, מולם, איפה שהוועדות, איפה שיושבים כל אלה שמחליטים וחותמים ולא חותמים"

סעידיאן סיפר על היום שבו הוא החליט לפצוע את את עצמו. "רציתי לעשות את זה שם, מולם, איפה שהוועדות, איפה שיושבים כל אלה שמחליטים וחותמים ולא חותמים, רציתי שיראו ויבינו עד כמה סבל סבלתי מהם, עד כמה אני מוכן למות מאשר לחיות בעקבות מה שאני עובר איתם", אמר איציק, "הכרתי כל כך פוסט-טראומתיים שהם זרוקים ברחוב, אנשים שנתנו את הנשמה שלהם בשבילנו איך זה יכול להיות שאין צדק?"

"כנראה שיש לי איזו שליחות שאני צריך לחיות פה"

על השאלה איך הוא מרגיש עם זה שהוא למות ובסוף מחזירים אותך לחיים, מודה איציק כנראה יש סיבה לכך שהוא נשאר בחיים. "בהתחלה זה עצבן אותי", אומר סעידיאן, " רציתי לשים סוף לעצבים והוספתי לעצמי עוד כאבים. כנראה שיש לי איזו שליחות שאני צריך לחיות פה".

"עדיין לא יודע אם אני מצטער על זה בכלל או לא מצטער על זה", עונה סעידיאן לשאלה אם הוא מצטער על המעשה, "לא בושה היום להגיד אני פוסט- טרואומטי. לא יודע אם זה שווה את הסבל, אבל זה מנחם קצת לפעמים".