אני אוהב את הר המור. זו ישיבה מעולה שמצמיחה גם אנשי אמונה גדולים בתורה, שילוב נחוץ ונדיר במיוחד, וגם מפעלים מבורכים כמו מכינות קדם צבאיות, גרעינים תורניים ומדרשות, כשהכול נעשה מתוך אכפתיות אמתית לעם ישראל.
יצא לי גם כמה פעמים לכתוב כאן באתר 'כיפה' נגד הניסיון של הרב ד''ר מיכאל אברהם להיפטר מהם על ידי הגדרות מחודשות למושג המסובך ביותר בעולם שנקרא הציונות הדתית; נגד העובדה המקוממת שהם נדחקים מהבית היהודי בעוד דרוזים וחילונים מתקבלים בברכה; וגם נגד טענתו של מוטי קרפל שהם 'מפחדים' מהגשמת החזון אליו הם חינכו.
אך בשבוע שעבר, מתחת לרדאר של סאגת אלי אוחנה, אירע משהו עצוב.
בעיניי, מפלגת 'יחד' ומפלגת 'הבית היהודי' הם שני חלקים של אותו פאזל. המטרה המשותפת לכולנו היא הנהגה אמונית לעם ישראל. לשם כך מוכרחים את הפתיחות של נפתלי בנט, כי בשלב זה של חזון ההנהגה האמונית רק אדם שחף מכל שמץ של חרדליו''ת מסוגל להביא את הציונות הדתית לעמדה שלטונית. אך מוכרחים לא פחות גם קול תורני ברור, נחרץ, תקיף, שיאגף את בנט ויעביר ביקורת על סטייה מוגזמת לכיוון הליברלי, מפגיעה בתקציבי עולם התורה ועד שירת נשים. לכן אם המחיר להקמת מפלגה תורנית, שלראשונה בהיסטוריה תאחד סרוגים וחרדים, הוא מנדט או שניים פחות לבית היהודי, זו עסקה משתלמת. גם הנהגה מתוך אמונה, גם תורה ללא פשרה.
אך הר המור הסירו את התמיכה ממפלגת 'יחד'. לא חלילה בגלל שיש שם חרדים שאינם מאמינים ב'תורה הגואלת', אלא דווקא בגלל 'עוצמה יהודית' שאיננה ממלכתית ואינה מצייתת להוראות הרבנות הראשית בעניין עלייה להר הבית.
וכאן הבן שואל, בכאב אמתי ודווקא מתוך הערכה עצומה - וכי על כך ייפול דבר? בגלל שבן ארי סומך על הרב גורן והרב ליאור נגד דעתה של הרבנות הראשית, הנשלטת בידי חרדים, נפסיד רעיון מבורך כל כך של קול תורני גאה שמאחד בין כל חובשי הכיפות במדינה? ונניח שהנושא כה חמור, אז מה האלטרנטיבה? להצביע לאריה-אוסלו-הוא לא זכאי-דרעי? או לגפני שרבניו לא מכירים, בלשון המעטה, ברבנות הראשית כמוסד בעל ערך? או אולי בכלל כדאי לחזור לבנט כי הרי הוא לא עולה להר הבית?
מדוע ההבנה הפשוטה שבפוליטיקה אין שלמות, וכל כולה הרע במיעוטו, לא מובילה למסקנה שלמרות ההתנגדות לעוצמה יהודית אין מפלגה קרובה יותר, כמעט במאה אחוז, לדרך של הר המור מאשר מפלגת יחד?
אז זהו, חוץ מ'דגל ירושלים', אותו חזון אוטופי של הרב קוק, שום דבר לא בא בחשבון? אנחנו לא מצפים לפרגמטיזם זול, לוויתור על ערכים יסודיים תמורת ראיית המכלול החיובי. מדובר כאן במפלגה שהיא מאה אחוז תורה, מאה אחוז ארץ ישראל. חוץ מעלייה להר הבית, שוודאי גם העולים אליו עושים זאת מתוך שאיפה אמתית לקודש ולא מתוך כניעה לתרבות המערב נגדה נלחמים בהר המור בכל הכוח. איך הגענו למצב שמרן הרב מאיר מאזוז שליט''א, ציוני אך חרדי למהדרין, בולע את מרזל והר המור נרתעים ממנו?
ישנם כאלו, רבים מדי, שההחלטה של הר המור כלל לא מטרידה אותם. מבחינתם, הישיבה הזו מזמן כבר לא חלק מהציונות הדתית. יצאה מהגדר. דווקא מי שרואה בהם חלק מהמנעד הרחב של המגזר, שתחת המטרייה של הרב קוק מאחד את כתבי 'מוצש' ואת אברכי הר המור לכלל מטרה אחת גדולה ומשותפת, מרגיש החמצה מרירה על פספוס בלתי מובן של הרגע האחרון.
זה עצוב, זה מרגיז, זה מתסכל. יכולנו לצאת מהשבוע שעבר עם החזון האולטימטיבי של שתי מפלגות נהדרות שב'יחד' מגשימות את החזון של הרב קוק, ובסוף נותרנו עם טעם רע בפה.
אנשי הר המור היקרים, אתם חייבים לנו הסבר.