כלפי מי כוונו דבריו הבאים של הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת "עטרת כהנים"?
"יש בתרבות המודרנית הרבה זוהמה, אבל דעת הקהל אוהבת אותה על דמה ועל פרשה. לכן יש לפסוק שהכול מותרין לך, הכל שרויין לך, מלבד כמה תיקונים קוסמטיים בתור עלי תאנה. כל סרט וכל ספר מעניין, מותר הוא כי זו רק תרבות, גם אם יש בה קצת כפירה, קצת לשון הרע, קצת גילוי עריות, כי סך הכול זה בטל ברוב. לא נורא" (אופורטוניזם הלכתי, אתר הבית של ישיבת עטרת כהנים).
סתם כך לא היינו יודעים שמדובר ברב סתיו, ראש ארגון "צהר" ואחד המועמדים למשרת הרב הראשי האשכנזי; גם העובדה שהרב אבינר הוא ממנהיגי הזרם החרד"לי בציונות הדתית, אחד מראשי ישיבות הקו ותלמיד-חבר של הרב צבי טאו, ראש ישיבת "הר המור" לא הייתה מספיקה לנו כדי להצמיד בין הרב המתיר "כל סרט וכל ספר מעניין" לרב בית הספר לקולנוע "במעלה" לשעבר. אפילו הידיעה שבישיבתו של הרב אבינר נשמעו דברי הביקורת הראשונים על הרב סתיו, לא מספיקה כדי לטעון שהוא הוא המטרה לחצים. אכן, אלמלא באו הדברים על רקע ההתקפה הכללית מצד אנשי הקו על הרב דוד סתיו, היינו נותרים כסומים באפילה. זה והעובדה שהרב אבינר מבקר במאמרו עמדות נוספות שהן סתיויות באופיין (גיור על בסיס לאומי ולאו דווקא דתי, למשל).
כידוע, לפני כשבוע יצא הרב עובדיה יוסף בהתקפה חריפה כנגד הרב סתיו. "רשע", הוא קרא לו בדרשתו השבועית, והוסיף כי "חברים שלו, המפד"ל, המפלגה שלו, העידו לפני - האיש הזה מסוכן ליהדות, מסוכן לרבנות, מסוכן לתורה". למחרת מיהרו באי ביתו של הרב עובדיה למזער נזקים. אריה דרעי, היו"ר הישן-חדש של מפלגת ש"ס, טען כי "למעלה מחודש הרב עובדיה יוסף מתעסק בסוגיה הזו. הוא קרא את הספר שלו (של הרב סתיו) מתחילתו ועד סופו, הוא קרא פסקי הלכות שלו. רבנים וחברים שלו שלמדו איתו בישיבה סיפרו לו עליו הביאו לו ציטטות של הרב טאו, של הרב ליאור ושל הרב אברהם שפירא זצ"ל ראש ישיבת מרכז הרב שהיה הרב שלו, כל הדברים האלה גרמו לו לומר את מה שהוא אמר". אם נאמין לדבריו של דרעי הרי שקרוב לוודאי שאותם רבנים שלחשו על אזנו של הרב עובדיה לא היו אלא אנשיו של הרב טאו.
פסיקת ההלכה של הרב סתיו, טוען דרעי, היא שעוררה עליו את זעמו של פוסק הדור. דרעי מתכוון כאן לספרו היחידי של הרב סתיו, "בין הזמנים: תרבות בילוי ופנאי בהלכה ובמחשבה" (349 עמודים), ספר שכשמו עוסק בשאלת תרבות הפנאי בהלכה. הספר זכה לביקורות שונות. אחת מהן, פרי עטו של ד"ר רוני שוויקה, התפרסמה ב"מוסף שבת" של מקור ראשון. למרות אורכה, היא שווה קריאה שכן היא מציבה סימן שאלה גדול מעל הניסיון לטפל במודרנה רק בעזרת שימוש שבלוני בכלים הלכתיים. שוויקה מבקר בחריפות את הניסיון של הרב סתיו וקובע שהניסיון אנכרוניסטי ומשום כך גם עקר.
ומה הפסול שמצא הרב עובדיה בספרו של הרב סתיו? האם הדיון ההלכתי רופף? האם יש נתק בין המסקנות לבין המקורות? לדברי גורם בכיר בש"ס, כפי שמוסרת כתבת מעריב יעלי נגיד מזרחי, הבעיה היא ש"בספר מתיר הרב ללכת לקולנוע ולצפות בכל סוגי הסרטים, בתנאי שבקטעים בהם מוקרנות סצנות לא הולמות, הצופה יכסה את עיניו". האם רק אני שומע כאן הד לדבריו של הרב אבינר שסנט באלו שמתירים "קצת גילוי עריות, כי סך הכול זה בטל ברוב"? כלומר, הביקורת של הרב עובדיה - שוב, אם נאמין לדברי גורמים עלומי שם - היא על הפסיקה המתירנית של הרב סתיו בעניינים הנוגעים לתרבות וצריכתה.
אך הרב עובדיה והרב אבינר לא היו הראשונים שמצאו פסול בתפיסה התרבותית המתקדמת מידי של הרב סתיו. כבר לפני כשלושה חודשים נמצא הרב סתיו לא ראוי לתפקיד הרב הראשי בגלל רומן אסור. כחלק מקמפיין הבחירות שלו למשרת הרב הראשי האשכנזי של מדינת ישראל, התראיין הרב סתיו לאחד ממקומוני עירו שוהם. לשאלת המראיין, "מה אתה עושה בשעות הפנאי?, השיב הרב בהאי לישנא:
"קורא או מטייל. לאחרונה קראתי את 'הפרדס של עקיבא' מאת יוכי ברנדס, ומאד אהבתי, למרות שיש לי ויכוח עם הסופרת. קראתי גם את 'מלכים ג" שהיא חיברה. כילד לא החמצתי אף אחד מספריו של אליסטר מקלין. אני אוהב גם ספרות מתח קלה".
"הודאתו של הרב סתיו כי הוא קרא את ספריה של הסופרת ששנתה ופרשה - ושהוא בכלל קורא ספרות שאינה תורנית - הייתה כנתינת חרב בידי בעלי ריבו, תלמידי הרב טאו ומקורביו שחרצו דינם נגד הרב סתיו בשל הספרים שהזכיר.
גם אם נמצא פיתרון מניח דעת לשאלה מניין לאותם מקורבים תוכנם המדוייק של הספרים האסורים בקריאה (האם קראו אותם בעצמם או שרק נסמכו על עדותם של אחרים?)", עצם ההאשמה מעליבה את האינטליגנציה. וכי הרב סתיו צריך אישור מחכמים אחרים? האם תלמיד חכם בעל הכשרה ארוכת שנים כרב עיר אינו בעל שיעור קומה מספיק כדי להכריע בשאלות של השקפה? מזל שלא האשימו אותו שהספורת שהוא ורובא דרובא מהמודרן-אורתודוקס קוראים היא בכלל "מליצות ומשלים של שיחת חולין, ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות", ספרים שאסור לקרוא בהם בשבת. "ואף בחול אסור משום 'מושב לצים', ועובר משום 'אל תפנו אל האלילים' - אל תפנו אל מדעתכם" (שו"ע או"ח שז, טז).
ואי אפשר כאן בלי הציטוט האלמותי של הרב אפרתי, גם הוא מהשמרנים, המלגלג על אותם רבנים ציוניים, שאם לנקוט בלשונו של מאיר אריאל ז"ל, 'הגיע הזמן שכבר יוציאו את הלשון הארוכה שלהם מתרבות המערב':
"אחד הרבנים סיפר לא מכבר בגאווה שהוא נוהג לצפות לרוב בסדרה 'סיינפלד' בלילה. האחר התפאר שהוא קורא רומאנים (לא הכי צנועים) בזה אחר זה. השלישי הצטלם לעיתון כשהוא עוגב על אופניו במבט שובב. הרביעי עמל על המאסטר שלו בתסריטאות יומם וליל. החמישי נוהג לכתוב פסקי הלכה בספריו ובאתרים אינטרנט בלי לבסס דבר מהראשונים ומהאחרונים, והרי הוא כמתנבא מפי הגבורה. השישי מתלבש בבגדי מותגים ומנופף בידיו בפאתוס אדיר ובבלורית מושכת. השביעי מארח בבית מדרשו נשים לא צנועות על בימת הקודש ומרבה להחמיא להן. השמיני עסוק בכינון ברית עם התנועה הרפורמית וחיזוק שיתופי פעולה איתם. התשיעי כתב מאמר שיטנה על הגרי"ש אלישיב ושאר חכמי החרדים" (איך הרבנים הסרוגים הפכו להוגי דעות 'חמודים', רודפי מותגים וסלבס?).
איני יודע מה העלתה בורסת הניחושים בדבר זהותו של הרב ש"התפאר שהוא קורא רומאנים (לא הכי צנועים) בזה אחר זה". מכל מקום, דברים אלו עולים בקנה אחד עם הביקורת של הרב אבינר, הרב עובדיה ומקורבי הרב טאו. כמובן שהמאבק בינם לבין הרב סתיו אינו רק על תרבות הפנאי של היהודים הדתיים ורבניהם בעת החדשה, אלא על משהו גדול הרבה יותר. דמותה של היהדות בדורות הקרובים ומידת פתיחותה לחידושים הרעיוניים והתרבותיים שמזמנת לפתחה המודרנה היא שעומדת על הפרק.למעשה, המגזר הדתי-לאומי (וגם החרדים) עשוי עשרות גוונים של שחור ולבן. אם עד הבחירות הללו ניסו הנוגעים בדבר להסתיר את חילוקי הדעות, באה המערכה על תפקיד הרב הראשי האשכנזי וטרפה את הקלפים (ובקרוב גם את הקלפיות). הרב סתיו מציג נקודת מבט אחרת, כזו אינה פוסלת על הסף את המציאות שבה אנו חיים ואינה רואה בה מצב בדיעבדי. המתנגדים לו מתאפיינים בסגירות למה שיש למערב להציע. אע"פ שהניתוח הזה הוא חד ממדי ושטוח, יש בו כדי ללמד אותנו על חשיבותן של הבחירות הנוכחיות (על אף שלדעתי ניתן לעצב את עתידנו גם ללא כניסה לממסד; גופים לא-ממשלתיים רבים מצליחים להשפיע, גם בזכות טענתם לאותנטיות ועממיות).
מה שאירוני בכל הסיפור הוא שהרב סתיו דווקא אינו חדשן כל כך גדול כפי שמנסים לטפול עליו מתנגדיו; בשאלת הגיור הוא אולי מציג עמדה ליבראלית יחסית, אך בשאלת הנישואין האזרחיים הוא דבק בעמדה האורתודוקסית הקלאסית הרואה בכך פתח ומבוא לקריסתו של "העם היהודי" כפי שהוא מוכר לנו כיום. גם הוא עצמו לא חי בתחושה שהוא פורץ גדר אלא מרגיש חלק מבשרה של האורתודוקסיה. נדמה שלתחושה זו שותף רוב הציבור שמטריד עצמו בשאלות אלו. ואעפ"כ גם מי שממצב עצמו "בעדה- בעדה הרב סתיו" ורואה בו שמרן חשוך, צריך לזעוק על הניסיון להשתיק קולות בתוך האורתודוקסיה. היום הרב סתיו סופג את הקיתונות ואת הבזיון, מחר יהיו אלה אני ואתה, רק בגלל שתהיה לנו דעה עצמאית על משהו.
הכותב הינו כותב הבלוג ”בלוגין שאובין“