נזכרים בראשי הערים המיתולוגיים

היום נצא לקלפיות ונקבע מי יהיה ראש העיר שלנו לחמש השנים הבאות. בינתיים הגיע הזמן להיזכר בכמה ראשי ערים מיתולוגיים שכיהנו בתפקיד מספר שנים טובות. מי יודע, אולי אחד מהמועמדים היום ייכנס בעוד כמה שנים לרשימה הזאת

גלעד כהן 29/10/18 21:02 כ בחשון התשעט

טדי קולק, ראש עיר מיתולוגי, צילום: פלאש 90
טדי קולק, ראש עיר מיתולוגי, צילום: פלאש 90

היום, ביום השבתון המיוחד שנקבע בחוק לטובת הבחירות המקומיות ייצאו תושבי ותושבות הערים והמועצות השונות לים ולחיק הטבע, אבל כמובן, גם לקלפיות במטרה לבחור את ראש או ראשת העיר הבא או הבאה. בזמן שאתם מתלבטים למי להצביע הכנו לכם רשימה של כמה ראשי ערים מיתולוגיים שכיהנו בתפקיד הנכסף ונכנסו לספרי ההיסטוריה. יכול להיות שאחד מראשי העיר בתל אביב, ירושלים, חיפה, גבעת שמואל, נתיבות ועוד ייכנס אף הוא, בעתיד לספרי ההיסטוריה.

טדי קולק, לשעבר ראש עיריית ירושלים, כיהן בתפקיד בין השנים 1993-1965

טדי קולק נולד בשנת 1911 בהונגריה ועלה בשנת 1934 לארץ. קולק התמנה עשר שנים אחרי עלייתו ארצה לראשות "המחלקה לתפקידים מיוחדים" בסוכנות היהודית. קולק המשיך בעשייה הציבורית ובשנות ה-50 המוקדמות שימש כציר בוושינגטון.

בשנת 1965 נבחר קולק מטעם רפ"י לכהונת ראש עיריית ירושלים, לאחר שהקים קואליציה עם מפלגות הימין והדתיים. בשנת 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים זכה להיות ראש העיר המאוחדת. איחוד העיר הכפיל את שטחה המוניציפלי ואת אוכלוסייתה. בבחירות העירוניות של 1969 עמד בראש רשימת המערך ובשנים מאוחרות יותר הקים רשימה על מפלגתית בשם "ירושלים אחת". שיא התמיכה ברשימתו ירושלים אחת היה בבחירות באוקטובר 1983 בהן זכתה הרשימה ב-17 מושבים במועצה לעומת 4 של הליכוד. קולק זכה ב-63% מהקולות לעומת 19% של שלמה תוסיה כהן, מועמד הליכוד. קולק כיהן בתפקיד ראש העירייה במשך 28 שנים. 

טדי קולק ביחד עם אריאל שרון

טדי קולק ביחד עם אריאל שרוןצילום: פלאש 90

בבחירות המוניציפליות ב-1993 החליט קולק שלא לרוץ לקדנציה נוספת, בין היתר מפאת גילו (82), אך לא עמד בלחצים פוליטיים של אנשי ציבור והחליט להתמודד בכל זאת. קולק הפסיד את הכהונה לאהוד אולמרט, בין היתר בגלל אי התייצבותם של הבוחרים הערבים לקלפי, בגלל אחוז הצבעה נמוך בקרב היהודים החילוניים ובשל פרישתו של המועמד החרדי – מאיר פרוש – ברגע האחרון וקריאתו של פרוש לתמוך באולמרט.

משה פדהצור, ראש העיר הראשון של צפת, כיהן בתפקיד בין השנים 1955-1948  

משה פדהצור נולד בצפת בשנת 1889, פדהצור הוא בנו של אלעזר יעקב פודהורצר ורוחמה, בת הרב רפאל זילברמן, רבה של צפת. למד בישיבה של סבו הרב זילברמן, וכן אצל הרידב"ז. נישא לבתו של דודו הרב אלעזר זילברמן.

פדהצור היה מזכירו ועוזרו הראשי של סבו הרב זילברמן. סייע לאביו בפעולותיו במירון. בשנת 1924 יזם סלילת כביש מצפת למירון, ששימש את העולים לקברו של רבי שמעון בר יוחאי. בדצמבר 1923 נבחר למזכיר סניף בני ברית בצפת. היה פעיל מרכזי במוסדות ובארגונים יהודיים מקומיים שסייעו ליהודי צפת וארגן מגביות לטובת היישוב. פרסם מאמרים רבים בעיתוני התקופה בארץ ובחו"ל לטובת היישוב היהודי בצפת ובגליל העליון. סייע לקרן הקיימת לישראל בגאולת אדמות בעין זיתים ובמירון.

בשנת תר"צ (1930) התמנה כחבר במועצת העיר, ובמשך השנים מילא תפקידים מרכזיים בגופים ציבוריים רבים. בשנת 1931 נבחר לוועד הקהילה בצפת ונתמנה ליו"ר ועד הקהילה, תפקיד בו החזיק שנים רבות.

לאחר מאורעות תרפ"ט הודו שלטונות המנדט בפני חברי הוועד הזמני של יהודי צפת כי אין להם יכולת להגן על ביטחונם של יהודי העיר והורו לתושבים לנטוש את העיר. פדהצור עמד בראש המתנגדים בהכריזו: "לא נזוז מפה, לא נסכים שצפת תהיה חברון שנייה!". בעקבות זאת חזרו בהם השלטונות מהחלטתם ופדהצור עצמו התמנה לחבר בהנהלת קרן העזרה לנפגעי הפרעות. גם במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט פעל להגנת תושבי העיר. בשנת 1938, לאחר שכוחות הצבא עזבו את העיר, הפעיל את קשריו אצל שלטונות המנדט ובעקבות זאת הוחזרו כוחות הצבא לעיר והוגדל מספר הנוטרים העבריים בעיר.

בתקופת מלחמת השחרור מילא תפקיד מרכזי בהנהגת הציבור היהודי בצפת. לאחר קום המדינה התמנה לראש העיר צפת. אחד ממפעליו הבולטים כראש עיר היה הקמת קריית האמנים בעיר. כיהן בתפקידו עד שנת 1955. בנו היה העיתונאי דוד פדהצור ונכדו היה הטייס והפרשן הצבאי ראובן פדהצור.

מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב, כיהן בשנים 1921–1925, ומ-1928 ועד 1936

מאיר דיזנגוף נולד במולדובה בשנת 1861 ועלה בשנת 1905, בגיל 44 בשנית לארץ ישראל, והתגורר ביפו. זמן מה לאחר התארגנות התושבים, בראשות עקיבא אריה ויס להקמת עיר עברית חדשה, הצטרף דיזנגוף להקמת "אחוזת בית" - תל אביב כיום. 

ב-1911, חמש שנים לאחר יסוד האגודה, ושנתיים לאחר הקמת השכונה "אחוזת בית", שכעבור שנה שונה שמה ל"תל אביב" ולאחר שנשלמה הקמת גרעין העיר, נבחר דיזנגוף לראש הוועד, ובתפקיד זה שימש עד לשנת 1922. בתקופה זו קיבלה תל אביב מעמד עצמאי בנפרד מיפו, ודיזנגוף נבחר לתפקיד ראש העירייה, בתפקיד זה כיהן עד ליום מותו ב-1936, למעט הפסקה של שלוש שנים בין 1925–1928. בתקופתו הגשימה תל אביב את יעודה וצמחה לעיר שמנתה 150,000 תושבים.

יוסף ספיר, לשעבר שר בממשלה וראש עיריית פתח תקווה, כיהן בתפקיד בין השנים 1950-1941

יוסף ספיר נולד בשנת 1902 בישראל. בבחירות למועצת עיריית פתח תקווה שהתקיימו ביולי 1940 זכתה ההסתדרות ב-6 מתוך 15 מנדטים, הדתיים ב-4 מנדטים (רשימת המזרחי והפועל המזרחי זכתה ב-2 מנדטים וסיעת החרדים ופועלי אגודת ישראל ב-2 מנדטים) והגוש האזרחי ב-5 מנדטים (רשימתו של יוסף ספיר, הגוש האזרחי, זכתה ב-2 מנדטים, ויצו - מנדט 1, צעירים - מנדט 1 והמרכז - מנדט 1). בכינוס המועצה שלושה שבועות לאחר הבחירות התמודד ספיר נגד נציג סיעת הפועלים, גרבובסקי, על ראשות העירייה, לאחר ששלמה יצחק שטמפפר הודיע שבגלל השלטונות לא יתמודד.

יוסף ספיר

יוסף ספירצילום: Zoltan Kluger [Public domain], via Wikimedia Commons

שני המתמודדים קיבלו 7 קולות כל אחד, ולבסוף זכה ספיר בתפקיד. ספיר החזיק בתפקיד ראש עיריית פתח תקווה עד שנת 1951. ספיר היה שנים רבות מראשי המחנה האזרחי ומפלגת הציונים הכלליים בתקופת היישוב
 

 

 

 

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר