מעלעל

ונתחיל בפרסומות

סקרים בלתי רשמיים, בלתי מקצועיים שמורכבים בעיקר משיחות שנערכו עם המעלעל, מעלים כי רוב גדול של קוראי העלונים עוברים קודם כל על הפרסומות ורק לאחר מכן בודקים אם גם בטקסט יש משהו מעניין.

אני לא יודע אם זו ממש פרסומת או יותר טקסט של המערכת בצורת פרסומת, אבל הדבר הראשון שתפס את עיני בעלוני השבת האחרונה, היה "תחרות הסיפור הקצר" של עלון "ראש יהודי". העלון פונה לקוראיו שניחנו בכשרון כתיבה, ומציע להם לשלוח "סיפור מקורי בכל נושא יהודי באורך 400-500 מילה", כשהפיתוי הגדול הוא ש"שלושת הסיפורים הטובים ביותר יתפרסמו בע"ה בעלון".

רגע לפני שכל יוצרי "ביכורים" מסתערים, הנה כמה סייגים: אין לשלוח את הסיפורים בדואר אלקטרוני, התחרות מיועדת לכותבים שלא פרסמו מפרי עטם והסיפור לא הופיע בשום במה אחרת (שאלת המדור - בעולם רווי מדיה, מה נקרא "לפרסם" ומה נחשב "במה"?).

זה יקח קצת זמן (המועד האחרון להגשת סיפורים הוא ר"ח שבט), אבל יהיה מעניין לעקוב אחרי תוצאות התחרות שאותה, לדעתי, נכון יותר לכנות בשם "הסיפור הקצרצר". אלא, שמכיוון שאי שם בפאתי מוחי הדל ישנו זיכרון עלום על כך שגם "עולם קטן" ערך סוג של חיפוש אחר כותבים (אם כי שם היה מדובר בצעירים מן הסתם), ועד היום לא זכיתי לראות לכך תוצאות, אני מרשה לעצמי להיות סקפטי (למרות שלא מזמן אמרו לי שזה לא בריא).

מסר חביב מדקלה שגיב

זכות גדולה נפלה בחלקו של ה"מעלעל" להביא אליכם הקוראים את דבריה של דקלה שגיב המוכשרת עד מאוד:

"מחמם את הלב לראות שהמדור צובר כזו תהודה. אני מתנצלת בפני הקוראים על שהעמדתי אותם בפני אתגר כל כך גדול, ובכל זאת אני מנסה להתאים את המדור לקשת רחבה של קוראים וגילאים. דקלה שגיב".

במייל שקיבלתי אף היה אישור לפיתרון שפורסם בשבוע שעבר, יחד עם ההסבר הבא:

"דמות מס 1: כתף שטוחה ולא עגולה, דמות מס 2: הקוקו בשיער הפוך, דמות מס 3: הפתרון- הדמות הזהה לצללית, דמות מס 4: הזרת צמודה לקמיצה, דמות מס 5: השפיץ בשמלה פחות חד".

כבוד למדור.

תיק עם וופלה

הבוקר בתכניתו "התעוררות" שברדיו קול חי, השמיע ידידה מאיר הקלטה ובה נאום של אהוד אולמרט משנת 94, במסגרת ערב הוקרה לעיר חברון. אולמרט זכה שם למיטב התשואות על דבריו התקיפים בנושא זכותנו וחובתנו על ארץ ישראל, וידידיה מאיר ציין שלמען האמת הוא כבר אז לא האמין לאולמרט.

מעניין להשוות את דבריו של מאיר, לדברים אותם פרסם יוני לביא תחת הכותרת "תיקים באפלה" ב"עולם קטן" (וגם כאן בכיפה). מתוך הדברים נראה כי לביא דווקא נמנה על אלו שבאותו אירוע הריעו לאולמרט (או לפחות הוא היה מריע לו הוא היה שם). היכן נעוץ ההבדל בין מאיר ללביא? האם מדובר בשוני שבין תמימות הילדותית בה נגוע הציבור הדתי לאומי כולו, לריאליות והחכמה הפוליטית שמפגין הציבור החרדי? האם נשכיל להבין שיש לנו מה ללמוד גם בהקשר הפוליטי מהציבור החרדי, או שמא בעוד עשר שנים (ואולי אפילו בבחירות הקרובות) אנחנו נהיה אלו שמסייעים הכי הרבה לאלו שבסופו של דברים יפגעו בנו בצורה הכי חזקה?

בואו רק נאמר שמכתב תמים לאהוד אולמרט לא ממש מבשר מהפכה.

מצד שני, גם ה"מהפכה" שכן קיימת בציבור שלנו טומנת בחובה סכנה. במאמר הפותח של "עולם קטן" כתב הרב חיים נבון על כך שלצד העוצמות אותן הוא רואה בלימודי החסידות שהולכים ומתפשטים בציבור שלנו, ישנה גם סכנה בכך שהפנייה לעבודת הפרט מרחיק לא פעם את ה"ניאו-חסידים" מהניסיון להשפיע ולשנות את המצב במדינה.

צריך לנסות ולשלב את המסר בין שני המאמרים - מצד אחד להתפכח מהנאיביות הילדותית (שמאפיינת חוגים ותפיסות מסוימות), ומנגד להמשיך ולפעול כדי להשפיע ולשנות בכלל החברה בישראל ולא להסתפק בכך שנעשה לביתנו ולציבורנו. ואם יורשה לי הקטן לומר, נדמה לי שזו בדיוק הנקודה אותה ניסה הרב שג"ר להעביר אלינו, תלמידיו, בסוף ימיו.

דבר שיש לו מקום

במהלך השבוע שעבר, פגשה הנהלת הקהילות במכר שסיפר לה על עלון מיוחד שיוצא באזור הדרום שלא ידעתי עליו. גם כאן באחת התגובות סיפר קורא על "העלון הראשון בעולם" (לטענתו) שיצא בראשון לציון ("ארשת"?).

לאור זאת, המדור מזמין את קוראיו לשלוח דוגמאות לעלונים מקומיים, ובכך לעלות על המפה (לא רק בכדורסל אלא בכל התחומים). כמו כן, במידה ותוקף אתכם במוצ"ש רצון עז לשפוך את ליבכם על מה שחזו עיניכם המעלעלות, אתם מוזמנים בהחלט, זאת כמובן את לצד תגובותיכם (הנדירות משהו) כאן בטוקבקים.

ניתן לשלוח לכאן, או בדרכי הגישה האחרות של כיפה.

במשפט אחד

בחזרה לפרסומות - חשבתי שהחורף יביא קצת מנוחה לנפשי הדואבת, ופרסומות לחופשות קוסמות מעבר לים יפסיקו לגרות את עיני. שכחתי את הטרנד המתחזק של חופשות הסקי. אחח, זכרונות הילדות מסנט-מוריץ.

זה רק אני או שבקושי יש פרסומות לחופשות חנוכה? מסתבר שחנוכה זה חג של חופשות באילת (מה קרה לים המלח?), ואילת היא לא ממש יעד לדוסים. מצד שני, כבר יש פרסומים לאירוח בליל הסדר, מה שמזכיר לי שהגיע הזמן להתחיל לעבוד עם הבכור על הקושיות.

קשה לומר שמדובר במדור קורע מצחוק, אבל נחמד לראות את הקריקטורות בעלון "יש"ע שלנו". בהזדמנות זו נספר לקוראינו חובבי ההומור שאוריה קניג חזר לאוויר, וניתן לראות את פרי יצירותיו במדורו "מקורות יודעי דבר" שבחלק היומן של "מקור ראשון" (מתחבא ליד המדור של "עמיאל אונגר").

חיכינו חיכינו, ומי לא בא? פתחתי בלהיטות את עלון "השבת" של צהר (עדיין 12 עמודים מהודקים), אבל המאמר השני בסדרת המאמרים בנושא הכשרות לא היה שם. נמשיך לצפות.

הרחיבי מקום אהלך - כותרת קצת בנאלית, אבל מתאימה לעלון קלאסי כמו "באהבה ובאמונה" שממשיך להתרחב, ואחרי שהעמודים בו נעשו גדולים יותר, עכשיו גם הגיע גם לעובי מרשים של 16 עמודים.

ונסיים בברכת ברוכים הבאים ל"ארץ ישראל שלנו - העלון לכל יהודי בנושאי ארץ ישראל", שהוציאו השבת את הגיליון השלישי (חזקה?). שתזכו בעז"ה לתפוצה רחבה גם מחוץ לבתי הכנסת.