בט"ז באייר התשכ"ה, 18 במאי 1965, נתלה המרגל הישראלי אלי כהן בככר אל מרג'ה שבדמשק. מחר (ג') 53 שנה אחרי מותו של מי שהפך לסמל של גבורה, יקיימו במוסדות החינוך הממלכתי דתי (חמ"ד) יום מיוחד לזכרו, שבו ילמדו התלמידים על דמותו ופועלו. היום המיוחד יתקיים במסגרת סדרת "ימי תשועה" - ימים שעוסקים בקוממיות וזוכים לזרקור מיוחד בחמ"ד.
במהלך יום האזכרה יספרו המורים על אישיותו של כהן ועל ההקרבה שלו, כמו גם על העובדה שאלמנתו נדיה גידלה את הילדים לבד, מכיוון שהוא היה מגיע לביקור אחרי חודשים רבים של היעדרות ויוצא שוב. כמו כן יודגש בפני התלמידים כי המידע שהביא "הציל חטיבות רבות של חיילים", כלשונו של רה"מ המנוח לוי אשכול, ויסופר על הבדידות הגדולה שחש ועל הסכנה הגדולה שבה פעל.
לקראת יום השנה לתלייתו של כהן כבר התקיימו בחמ"ד מגוון פעילויות לזכרו. בין היתר נפגשו אנשי מנהל החמ"ד עם האלמנה נדיה כהן וכתבו מערכי שיעור שמותאמים לבתי הספר היסודיים והעל יסודיים. כמו כן, חניכי נוער המנהיגות בתכנית "הקהל למען ציון" במחוז צפון קיימו יום מיוחד שהוקדש לזכרו והשתתפו בשיפוץ אנדרטה על שמו. באסרו חג שבועות יציין החמ"ד את זכרו של כהן ביום מיוחד בכנסת, שבו ידובר על פועלו ועל המסר שהוא מעביר הלאה, של שליחות ועשייה למען המדינה והכלל.
כהן עצמו העיד כי הרגיש בדידות נוראה במהלך שליחותו בדמשק, אך ציין כי "ראיתי עצמי כמגדלור השולח בעקשנות אותותיו בתוך הלילה כדי להזהיר ולשמור על אנייה יקרה, הנקראת ישראל, מפני הסכנות האורבות לה". במהלך משפטו הטיח בו השופט בנעימה של בוז "אתם הבוגדים", אך כהן השיב בקול רם וצלול: "אני לא בוגד, אני שליח".
בכתבה שפורסמה בעיתון יתד נאמן העידה אישה יהודייה שעלתה מסוריה על התרחשות שממחישה את דמותו הייחודית של כהן. "אבא שלי היה סוחר יהודי בשוק 'אל חמידיה' בדמשק. הייתה לו חנות לכלי צורפות. בחול המועד פסח 1962 נכנס לחנות שלנו אלי כהן, שאז עוד נקרא כמובן בשם הכיסוי כמאל אמין ת'אבת. זו הייתה השנה הראשונה שלנו בסוריה. הייתי ילדה קטנה, ואני זוכרת איך כהן ניגש לאבא שלי ואמר: "אדון יוסף, אני מאוד רעב, יש לך משהו לאכול?".
"אבא שלי הסביר: 'אדון כאמל, אצלנו היהודים פסח עכשיו, אין לנו לחם או פיתות, רק מצות. האורח המכובד העמיד פנים שהוא שומע על כך לראשונה: מצות? מה זה? טוב, לא משנה, תביא לי מצה, תביא לי מה שיש, העיקר לאכול משהו'. ואני זוכרת איך אלי כהן נטל את המצה בידיו, התרחק לפינה, מלמל כמה מילים ואכל אותה".
האחראית על חינוך חברתי-ערכי בבתי הספר היסודיים בחמ"ד, חגית לזר, אמרה כי "אנחנו רוצים שילדים יכירו את אלי כהן, יכירו את נדיה ויבינו את המשמעות של מה אלי כהן תרם למדינה וכמה אנחנו חייבים לו. זאת המטרה".