הממשלה מתחילה להסתדר על עצמה עם כל המשרדים החדשים שנהיו כאן וכל הציניות שהתגברה אצלנו עוד יותר. חלק מהציניות הזו מוצדקת, ללא ספק. אבל בחלק השני – אנחנו צריכים להכיר רגע בעובדה שזו הפוליטיקה וככה עובדת דמוקרטיה, ויותר מזה, אנחנו צריכים להגיד תודה שלפחות בפוליטיקה הארצית יש לנו דמוקרטיה. כי הפוליטיקה המקומית פשטה את הרגל מזמן.
דמיינו שראש הממשלה הוא היחיד שמקבל שכר על עבודתו בממשלת ישראל. שר הבטחון – מתנדב, שר האוצר – מתנדב, שר החינוך – מתנדב, כל השרים וסגניהם מתנדבים, וכך גם חברי הכנסת. הם עובדים ביום בעבודה רגילה, חוזרים אחהצ או בערב לילדים ולבן הזוג, ומתישהו, ככה בין לבין, מתנדבים כשרי תרבות, פנים ובטחון פנים, וגם שיוויון חברתי פה ושם ולתפארת מדינת ישראל.
נשמע הזוי? ככה בדיוק נראית הדמוקרטיה המקומית בישראל. ראש העיר מקבל שכר, אבל שאר קובעי המדיניות, למעט מספר מצומצם של סגנים בשכר בחלק מן הערים והישובים – כל מקבלי ההחלטות, 3,662 חברי (83%) וחברות (17%) המועצה שהצבעתם עבורם בבחירות המקומיות – אלה שרציתם שיממשו את המדיניות שהבטיחו ושבה בחרתם, אלה שהבטיחו שיעשו הכל כדי שהעיר שלכם תהיה טובה יותר אליכם – כמעט כולם מתנדבים ומשרתים במועצה על חשבון זמנם הפרטי, עד כמה שהוא מאפשר.
אנחנו כל כך עסוקים בלבכות את מותה של הדמוקרטיה, מימין ומשמאל, אבל שוכחים לבכות על מותו של החלק הכי משפיע בה – בשלטון המקומי. כי לבחור ראש עיר פעם בחמש שנים זה נחמד - תכלס זה האיש שישפיע הכי הרבה על חיי היומיום שלכם: יותר משר התחבורה, השרה להתיישבות או שר המים. הוא זה שישפיע על המדרכות שלכם, על החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי של הילדים שלכם, על אפשרויות התעסוקה בקרבת הבית, על התחבורה, התרבות ואיכות החיים שלכם בכלל.
אבל כשראש עיר פועל כמעט לבד, כי מעמדם של חברי המועצות הוא כל כך נמוך ויכולתם לפעול כל כך מועטה; כשראש עיר יכול להחליט ולהעביר כל החלטה שירצה כי כדי להתנגד אליו צריך כוח אדיר ומשאבים רבים של זמן, לובי ויחסי ציבור, של ייעוץ משפטי ומקצועי מסוגים שונים – הדמוקרטיה שלנו נרמסת פעם אחר פעם, ויכולתם של משרתי הציבור לשרת את הציבור – פוחתת והולכת.
חברי המועצה הם אלה שאמורים ויכולים להשמיע מגוון הקולות שיש בחברה, של הצבעים, הרצונות והצרכים שעולים מהשטח. הם אלה שהופכים את הקשר שלכם לעיר לקל ונגיש יותר, הם הזהות שלכם מסביב לשולחן המועצה. חברי המועצות הם אלה שיכולים לנהל את העיר ביחד עם ראש המועצה ולמנוע מתן כוח רב מדי, לאורך זמן ארוך מדי, בידיו של איש אחד בלבד. חברי המועצה הם אתם, הם הייצוג שלכם בשולחן קבלת ההחלטות.
אבל כל כך קשה להיות חבר מועצה ולהצליח להשפיע: כל כך קשה לרצות לקדם נושא ולהבין שכל הפגישות בנושא שביקשתם להיות אחראים עליו התקיימו בלעדיכם, בבוקר, בזמן שאתם הייתם בעבודה. כל כך קשה להגיע לישיבות של ועדות שנקבעו לשעה שש בערב - בדיוק כשאתם חייבים להיות בבית, לקלח ילדים ולתת להם ארוחת ערב. כל כך קשה להתנגד להחלטות שהתקבלו בניגוד להנחיות – כשזה דורש מכם לקחת עורך דין על חשבון הלחם והחלב של הילדים שלכם - כדי שיגיש עתירה על הפרת החוק. כל כך קשה להיות יו"ר ועדה או מחזיק תיק כשאין זמן או משאבים כדי ללמוד את הנושא לעומק, להבין איך הוא עובד ואיזה החלטות נכון ואפשר לקבל בתחום. כל כך קשה לספר לכם מה בכל זאת עשינו – כשכדי לספר לכם את זה, צריך לשלם לפייסבוק או לדיוור כלשהו פלוס מעצבת גרפית – אבל על חשבונכם הפרטי. כל כך קשה להילחם על להשפיע, אבל הרבה יותר קשה שלא.