לאן מועדות פניה של האישה הציונית-דתית?

ושוב צצה ועולה הסערה התורנית בנושא הלעוס עד לזרא של "הדרת" נשים בהופעות ואירועים.
האמת, שכל כך הרבה מקלדות כבר נשברו על הנושא ששאלנו את עצמנו מה עוד יש לומר והאמת היא שמרוב שעוסקים ברובד החיצוני של העניין כלומר: יופיעו או לא יופיעו, ישבו בנפרד או מעורב, יזמינו זמרת או לא, בורחים מן העיסוק בסוגיות העומק שהן הליבה של העניין שקשורות לשני תחומים :
האחד,כלל ישראלי, והוא הקונפליקט (אם קיים) שבין ערכי השוויון והדמוקרטיה וחירויות הפרט לבין עולם ערכים דתי ואמוני.
השני, יותר מגזרי והוא לאן מועדות פניה של האישה הציונית-דתית?  מהן יעדיה וכיצד היא מגשימה אותם.

לגבי התחום הראשון, היטיב לנסח הרב פירר,מושא הסערת הנוכחית, את משנתו והשקפת עולמו בכך שאמר : "אני שואב כוחי מההלכה, אני גאה באורח חיי ודבק במשימת חיי" 
אילו מילים מרוממות, אמיתיות, כנות ובלתי מתנצלות!

החברה הישראלית חייבת ללמוד לקבל את הקשת האידיאולוגית והדתית על כל גווניה ולא להכיל רק קוטב מסוים שלה. אפילו כלפי אוכלוסיות לא יהודיות (בארץ ובחו"ל) מתגלה אמפתיה גדולה יותר בנוגע לצרכים דתיים ותרבותיים מאשר לאלו של הציבור הדתי והחרדי.
אנשים מרגישים יותר בנוח לכבד את האחר והשונה כאשר הם יכנסו לכנסיה במסגרת סיור בארץ ומחוצה לה מאשר, רחמנא ליצלן, אם (ואם בכלל) יכנסו לבית כנסת או לשכונה דתית חרדית בעל גוון דתי מובהק.
הגופים החזקים שמייצרים את הרוח הגבית לכל התהליכים האלה למעשה קודחים חור בספינת החברה הישראלית משום שהם יהפכו את חיינו המשותפים לבלתי אפשריים ובפרט שרוב עמך ישראל לא מרגיש כך ולא מזדהה עם הטון הלוחמני שמשבית כל שמחה ומעמעמם כל קרן אור כלל ישראלית משותפת.

הסוגיה הזו מזמינה אותנו לשיח אמיתי שלא מתחשב בגלי ההדף התקשורתיים והדמגוגיים שיפעל לניסוח מתווה של הבנה וכבוד הדדיים ובוודאי במקרה כמו ארגון "עזרה למרפא" שאני ממש מקווה שיגדל ויתפתח על אף ולמרות שערב ההתרמה הזה לא יתקיים, ושכל אלו שפעלו ברוע לב והביאו לביטולו יתייצבו מחר בבוקר במשרדי הרב פירר לבקש את סליחתו.

אבל אותי יותר מטרידה הסוגיה השניה. לאחרונה התפרסם העלון של ארגון קולך ששוב הציף את הסוגיות הפנימיות הבוערות בנושאי מגדר ומשפחה והרי אף פעם אלו לא ירדו מסדר יומנו.
בהושענא רבה זכיתי ללמד בערב מיוחד יחד עם חברותיי ושותפותיי למיזם "עכשיו,תורה!" שהוא מיזם של לימוד תורה יומי באמצעות קבוצות וואטסאפ שבהן חברות 2000 נשים מכל רחבי הארץ.
זהו האירוע השני שאנו מקיימות. הראשון היה ערב ערב הכנה לשבועות וגם בו השתתפו למעלה מ250 נשים.
ישבנו בעזרת הגברים בבית הכנסת שניאות לארחנו בשמחה רבה. למדנו יחד והתכוננו להושענא רבה, שמיני עצרת ושמחת תורה.

חברותיי ואני מנסות לשלב בחיינו האישיים מעגלי לימוד ועשייה בתוך בית המדרש ומחוצה לו, זכינו ללמוד תורה וגם ללמוד באקדמיה ואיננו חשות סתירה אישית,דתית ואידיאולוגית בין עולמות אלו.

אדבר בשם עצמי: כל מהלך חיי הושפע מדמויות שדחפו אותי למיצוי ומימוש עצמי בכל המישורים: התורני, האישי והמשפחתי והלימודי-מקצועי.
מעולם לא גדלתי בתחושה שיש סתירה ביניהם (וודאי יש קונפליקטים ומחירים אך לא סתירה מהותנית ביניהם).
יתרה מזאת, בצמתי החלטות בחיי נועצתי עם דמויות תורניות נשיות ועם דמויות תורניות גבריות ואני חייבת לומר שפעמים לא מעטות דווקא הנשים היססו ואילו הגברים (ובראשם בעלי כמובן) עודדו במלוא הכוח לעשות ולפעול.
גם כיום, בתפקידי הנוכחי, אני יושבת לא מעט סביב שולחנות שסביבם ישובים כמעט או רק גברים.
האם זה ניכר? כן.
האם ארצה שנשים תהיינה יותר מעורבות פעילות ותורמות? כן.
האם זו חזות הכל ורק לפי החלוקה המגדרית אני מתבוננת על המציאות? ממש לא!

חיזוק המעורבות הנשית בציבוריות ובכל תחומי העשייה בישראל צריך להתממש לאט, בענווה, באמונה פנימית, בתחושת שליחות ואמונה ולא במלחמות, מתוך שיח תורני מתמיד בין עולם התורה הנשי לעולם התורה הגברי ובוודאי שלא בתנועות חדות שלבסוף מפוררות את המארג העדין של המגזר, ושל ההתקדמות וההתעצבות של דמות האישה בדור של גאולה.

כשהנביא ישעיהו מדבר על אחרית הימים אחד הציורים הנבואיים היפים ביותר שהוא מתאר הוא זה: 

"וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא."(ישעיהו לג, כ"ו)

בספרות הקבלית מדומה האיש לחמה-לשמש והאישה ללבנה. ידוע המדרש על מיעוט הלבנה בבריאת העולם והפיכתה למהות של "אור חוזר". הלבנה הופכת להיות מוארת מן השמש ואין לה אור עצמי.
ישעיהו ניבא על מה שמתרחש ביתר שאת בדורנו: 
הלבנה מתחיל לגלות את אורה העצמי, להאיר ולא רק להיות מוארת והחמה מתחילה להיות מוארת מן הלבנה ושני האורות הללו יגדלו ויתעצמו.

כשאני נכנסת לבתי המדרש במדרשות שלנו בפורום, אני מתמלאת בשמחה גדולה! 
כל כך הרבה בנות יושבות ולומדות ובונות את עולמן הרוחני, את ביתן העתידי ואת עם ישראל.

האור הזה הולך ובוקע, בהתמדה ובמתינות אבל הוא חי ונוכח, מעצב ומגבש את ייחודו שלא על רקע אור החמה אלא בזכות עצמו.

ה"פמיניזם" (ואני מסרבת להגדיר עצמי כך!) שלי פירושו להאיר את האור שבי, לנסות ולתרום לתת ולהשפיע בכל מקום ותחום שבו הקב"ה יסייע בידי לעשות. בלי להשוות, בלי להידמות, בלי מאבקים ובלי מלחמות- פשוט להאיר.

אני בטוחה שבעז"ה עוד נגיע ונאיר למרחקים.
 

הרבנית ד"ר יעל אראלי, אם לתשעה,מנהלת פורום המדרשות לבנות, מדריכת כלות ויועצת לנשים