כשאני חושבת על בני הנוער ביום העצמאות, אני נזכרת בסיפור המקסים לילדים שנקרא 'אני בעצמי' ומופיע בספרה של רבקה אליצור "שלום לך אורחת". ילדה שמאבדת את הוריה ברגע אחד של עזיבת ידם באירועי יום העצמאות, רק כי רצתה ללכת לבדה, בעצמה.
אובדן דרכה של אותה ילדה התרחש כי היא פשוט עזבה את היד של הוריה בשלב בו היא הייתה עדין צעירה מדי לעצמאות, בשלב שבו היא עדין הייתה זקוקה לידם המכוונת, במקום הומה אדם שהייתה בו סכנה ללכת לאיבוד.
מעבר לצורך ולשאיפה של ילדים בעצמאות, פעמים רבות מתרחש בקשר שבין ההורים לילדיהם תהליך הפוך, בו ההורים הם אלו שעוזבים את היד עם הילד ומשחררים לעצמאות במקומות קריטיים שבהם יש סכנה, דווקא כשהילד עדיין זקוק להכוונה של ההורים ולאחיזה בהם כדי לא ללכת לאיבוד.
הסיבה המרכזית לכך לדעתי, הינה חוסר המודעות וההבנה של ההורים לסכנות האורבות לילדם. בין החגיגות הלאומיות למפגש המשפחתי, יום העצמאות מלא אוירה שנכנסת ללב. לעומת זמנים שבהם יש מודעות גדולה לסכנות שמביא איתו השחרור המוחלט כגון פורים וסביבו נערכים דיונים אינספור על הגיל שבו ניתן לאפשר שתיית אלכוהול, לאיזה מסיבות מתאים לשלוח את הילדים, ואיך מייצרים שמחה ולא התהוללות בקרב בני הנוער – התורמים לשיח חינוכי וערכי למניעת הסכנות שבחגיגת החג, ישנו מין הד שקט לגבי חגיגות יום העצמאות ולגביו כמעט ולא מתרחש שיח במרחב של הורים, מורים ומחנכים.
השאלה כיצד חוגגים עצמאות לצד שמירה על גבולות ואי לקיחת עצמאות יתר עד כדי הגעה למצבי סיכון, מהדהדת בחלל שמותיר אחריו הוואקום ההורי ובעקבותיו אני פוגשת פעמים רבות בני נוער שאינם יודעים היכן לחגוג עצמאות. בני נוער תורניים וערכיים שמשתוללים ברחובות ומשפריצים זה על זה ספריי צבע וחוטים, משחיתים רכוש ואף עושים מעשים פוגעניים מכיוון שניתנה להם עצמאות יתר, ללא יד מכוונת שסייעה להם למצוא את דרכם ולא ללכת לאיבוד.
ואולי זה מתחיל בנו
לעתים נדמה לי שאף אנחנו המבוגרים אבודים שם ביום העצמאות, וגם אנחנו צריכים קודם כל לייצר שיח שבו נעלה לדיון את השאלות הללו: כיצד חוגגים עצמאות, איזה מימד דתי, רוחני וערכי יוצקים לתוך יום שבו לעומת חגים אחרים לא ניתנו לנו הוראות - תורה למשה מסיני איך לנהוג בו.
האם מצוות מסתכמת בעריכת שולחן עם "על האש"? האם יש בחג זה מעבר לאמירת הלל בתפילה טקסים נוספים ואיך מחנכים את דור העתיד – ילדים ונוער לכך שעצמאות היא איננה פריקת עול?
בואו ניצור שיח חינוכי וערכי על איך חוגגים עצמאות, נכוון וניתן יד לבני הנוער ולעצמינו ונגדל דור המשך עצמאי ובוגר שלא מנתק את שרשרת דורות העבר.
ד"ר ציפי ריין היא מנהלת מרכז המשפחה במכללת אורות ישראל