קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיה, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם ( ירמיהו ל"א)
כמה כאב. כמה געגועים של אם לילדיה. כמה מתחברות לי מילים אלה לסיטואציה העכשווית שבנינו אינם וכמה נרצה להשיבם לגבולם.
הרב דוד סבתו באחד משיעוריו על נבואות הנחמה (בית המדרש הוירטואלי ע"ש ישראל קושיצקי ז"ל) מתייחס לנבואה המעלה על נס את דמותה של רחל אמנו המהווה מקור השראה לדורות. נבואה זו חקקה את רישומה של האם הרחמנית והאוהבת בתודעת העם הגולה והמיוסר במשך אלפי שנים.
"לא בכי של אבל לפנינו, ולא המיה של נוסטלגיה המתרפקת על מה שהיה ואיננו עוד, אלא 'בכי תמרורים' המיתמר כלפי מעלה ופניו נשואות לעתיד! "בכי תמרורים' זה ניצב כתמרור דרכים ושולח קריאת כיוון, הן כלפי הבנים, הנתבעים לשוב לביתם, והן כלפי ריבון העולמים, הנדרש להשיב בנים לגבולם. על כן מכונה כאן בכייה של רחל בשם יוצא דופן: "פעולה", כלשון הפסוק: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ..." לכאורה מוזר לכנות בכי במילה פעולה, המבטאת מעשה יצירה. אך לאמיתו של דבר בכייה של רחל הינו 'בכי פונקציונלי' הפועל את פעולתו, ואינו נותן מנוח – לא לאב ולא לבנים – עד שישובו הביתה"- (הרב דוד סבתו)
אכן בכייה של רחל, פועל את פעולתו והקב"ה מרחם על בניו ומבטיח לרחל להשיבם לגבולם.
כאן- מתפללות המשפחות לבורא עולם אבל קריאתן ותחינתן הינן לממשלת ישראל. כמה דמעות עוד תזלוגנה מעיניהם של הוריהם של הדר גולדין, ואורון שאול המבקשים קבר לעלות אליו, להשתטח. לחבק? כמה זמן עוד תאלצנה המשפחות היקרות, אלה ומשפחתו של אברה מנגיסטו לעבור מסכת יסורים ללא מענה אמיתי?
"לנוח בשלום על משכבם", "לסגור מעגל" מבקשות המשפחות עבור יקיריהן אותם חינכו לשרת את המדינה ולתת את הכל עבורה. אך ללא מענה ולב כולנו בוכה ועינינו דומעות.
קטונתי מלדון בסוגיית דיני המלחמה ההלכתיים והחוקתיים בעניין החזרת גופות חיילינו. החזרתם אינה רק שיקול כבוד המת אלא כבוד החיים, כבוד מדינתנו והרמת רוח העם והחיילים בידיעה כי אנו ערבים זה לזה ולעולם לא נפקירם. הרמת רוחנו נדרשת עוד יותר לאחרונה לאור צעדות האויב עם ארונות ותמונות בנינו. תמונות קשות מנשוא המפלחות את הלב מכאב.
אין ספק כי באי מתן מענה נשקל תג המחיר כמו כדאיות החזרת בנינו מול שחרור מחבלים העשויים לשוב ולרצוח. אך לא לשם מכוונות המשפחות. בקשתן ובקשת כולנו -הטילו סנקציות, הקשו עליהם את חייהם על מנת להניעם בעתיד מפעולות כאלו.
ובימים אלו, ימי ספירת העומר בהם אנו מתאבלים על מותם של תלמידי רבי עקיבא נאחל לימים טובים יותר. "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה" –נבקש.
אנו קוראות לממשלת ישראל בשם האמהות שאנו, בזכותה של רחל אמנו- תנו תקוה למשפחות היקרות ולעם כולו, עשו הכל להשיב בנינו לגבולם!
הכותבת היא יו"ר אמונה פתח תקוה, חברת מועצת העיר לשעבר, חברת פורום הנשים של הבית היהודי וחברת הנהלת אמונה ארצית.
קראו את כל הטורים שנכתבו על ידי נשות הציונות הדתית למען שלושת החטופים
יואלה רבינוביץצילום: באדיבות המצולמת