לפני כמה ימים ביקרתי באולפנית בה למדתי. הייתי באזור, הנוסטלגיה קפצה ולא יכולתי להתאפק. בן רגע חזרתי להיות נערה בת 14, מסתובבת במסדרונות ארוכים ולומדת למבחנים. חלק מהמורות שלימדו אותי באותה תקופה עדיין שם, והבטתי בהן בפליאה.
הנשים שהקיפו אותי באותן שנים לא דומות כלל וכלל לבחורה שאני היום. המורות בבית הספר, אמא שלי המורה, אחותי המורה, השכנה הגננת, המדריכות. כולן עוסקות בחינוך, כולן חיות איזה אידיאל נשגב של עומק ושליחות והדור הבא ובלה בלה בלה. באמת נהדר. כבר כתבתי פעם על ההסללה המובנית הקיימת עבור בנות בחינוך הדתי, הסללה לחיי שליחות ואידיאלים שהם לרוב נטולי הערכה לכסף וחומריות ולא מתאימים לכל אחת. לא על זה כדאי להתעכב. לא הפעם.
גברים יכולים להרשות לעצמם להיות קצת נשיים
לפעמים אני קצת מצטערת על כך שכל אותן נשים נפלאות מעולם לא לימדו אותי להיות אישה גברית. לאורך שנות התבגרותי ראיתי הרבה גברים שלקחו על עצמם תפקידים נשיים. מנקים, מבשלים, מכבסים, בודקים שיעורי בית ומרגיעים תינוקות בוכים. כאלו יש בשפע, והעולם התקדם מאוד עבור הגברים, שיכולים להרשות לעצמם לפתח גם ביטויים נשיים לכאורה.
אבל אנחנו הבנות שוב נותרנו מאחור, ואיש מעולם לא לימד אותנו איך להיות קצת גברים בעצמנו. אפשר להיצמד לדוגמאות מעשיות כמו החלפת גלגל לרכב או קדיחת חור בקיר, אבל העניין המדובר אותו אני מבקשת להציג עמוק יותר מביטויים פרקטיים, שאותם אני לא נלהבת במיוחד לדעת לבצע, ומאושרת להותירם הרחק מאצבעותיי הנקיות.
הנערות הדתיות שוב נותרו מאחור כי אף אחד מעולם לא דיבר איתן על כסף. איך מנהלים אותו, איך דורשים אותו, איך מרוויחים הרבה ממנו. נותרנו מאחור כשלא חינכו אותנו להתעקש. נותרת מאחור כי סל הכלים שהעניקו לך בשנות ההתבגרות מאפשר לך שתי אופציות בלבד: להינשא לגבר, או להמשיך לשמר את חייך בסביבה נשית מובהקת בעבודה ובחברה. אם העזת לא לממש אף אחת מהברירות שלפנייך, את נותרת מאחור.
מעולם לא ראיתי אישה דתייה שחייה דומים לשלי
וכמה זה קשה ללמוד לבד. כמה דמעות וניסיונות וכישלונות נדרשים לך כדי להבין בעצמך איך להתנהל בעולם כה גברי. כמה שנים עוברות עד שאת לומדת להכיר את האטמוספירה ששונה כל כך מהסביבה הטבעית בה גדלת. כי את חייבת, בטח אם את רווקה, בטח אם את עוסקת במקצועות חופשיים וללא איגודי עובדים חזקים, את חייבת להפוך להיות אישה קצת פחות נשית. לדעת להתעקש ולהתעצבן, ולקחת, בכוח, את מה שמגיע לך. לא לחכות שיביאו לך. לומר בלי להתבייש שצריך לשלם לך יותר. כמה זה קשה לדעת לקחת. להחליט מה חשוב ומה לא, לדעת לחתוך בזמן ולבחור את המלחמות שלך. מעולם לא ראיתי, בשנות התבגרותי לפחות, אישה דתייה שמתמודדת עם אתגרים זהים לשלי, שעובדת בתחום זהה לשלי, או שחייה דומים במעט לחיי שלי. כמובן, יש חשיבות גם לאופי המקום, לאנשים, ולסגנון. אבל אי אפשר להתעלם מהעבודה שמרבית הנערות הדתיות נפגשות רק עם מודל נשי אחד, מודל שלא נותן להן מספיק כלים אם יבחרו לא ללכת בעקבותיו.
אגב, הסירו דאגה מלבכם. שאיפתי לאימוץ תכונות גבריות מסוימות בקרב אחיותיי לא תפגע במין היפה. אנחנו נמשיך לקנות בגדים ולהתעקש שאין, להתפלסף על רגשות, לסבול במשך כמה ימים מדי חודש בחודשו ולבזבז הון תועפות על צביעת ציפורניים. אנחנו נמשיך להיות אנחנו, רק חזקות יותר ועצמאיות יותר. אחרי הכל, אולי זה השיעור החשוב ביותר שאותן מורות אהובות לימדו אותי. איך להצליח בלא להיות כמוהן.