"חברות גדולות במשק הישראלי חוששות להיות מזוהות עם נושאים מורכבים כמו התמודדות נפש"

אני רוצה לספר לכם קצת, על החודשיים האחרונים שקדמו ליום הזה. להרים כנס בנושא כה מורכב, זה לא דבר פשוט.

חברות גדולות במשק חוששות לעסוק בנושאים המורכבים האלה 

בחודשיים האחרונים למדתי, עד כמה הנושא של בריאות הנפש מורכב, אין חולק עד כמה הנושא הזה חשוב ורגיש. אך כשפנינו לחברות הגדולות במשק הישראלי, שלרוב הן אלו שתומכות ונותנות חסויות לכנסים מהסוג הזה- גילינו שגם הן, ולא רק אנחנו כציבור, לא אוהבות להיות מזוהות עם נושאים מורכבים -  שחלילה לא ידבק בהם משהו שהוא לא מושלם לתפיסתן.

המשימה שלנו היא לאתגר את הציבור. לגרום לו לבחון מחדש את העמדות שלו בסוגיות שונות

בשבועות האחרונים, מאז שפרסמנו את הכנס, פוגשים אותי אנשים, ואפילו חברים. הדבר הראשון שכולם שואלים - למה בחרתם לעסוק בסוגיה? מה לכם ולזה?  יש לך מישהו במשפחה?

אני חושב שכבר בתחילת הדרך של אתר כיפה, הבנו שהמשימה שלנו היא לאתגר את הציבור. לגרום לו לבחון מחדש את העמדות שלו בסוגיות שונות. לא כדי להתריס חלילה, אלא מתוך אמונה שזו הדרך להתרומם לקומה הבאה. אני תמיד אומר לכתבים חדשים אצלנו, שאם הגולש בבית קורא כתבה, גם אם הוא לא מסכים עם מה שכתוב בה, אבל אם לרגע אחד, זה גרם לו לחשוב שוב, על העמדות והתפיסות שלו - ולבחון אותן שוב - זה סימן שהכתבה היא כתבה טובה.
 
הנושא של מתמודדי נפש, הוא לא הנושא המורכב הראשון שכיפה עוסקת בו. בעבר היינו הראשונים לדבר על נושאים כמו טיפולי פוריות, רווקות מאוחרת, התמודדויות של זוגות גרושים, חשיבות מינויים ציונים דתיים כדיינים ולרבנות הראשית, להט"בים - ועוד לא מעט נושאים שהיה צריך אומץ לדבר עליהם. 

במהלך השנה האחרונה נחשפנו לנושא של מתמודדי הנפש יותר ויותר

כנראה שזה חלק מהDNA שלנו.  אני מניח שגם בהמשך, נמשיך לעסוק בנושאים שיאתגרו ויעצימו את המגזר. בסוף זה הסיפור של כיפה.

במהלך השנה האחרונה נחשפנו לנושא של מתמודדי הנפש יותר ויותר. אם זה בכתבות וסיפורים על המצוקה בקביעת תור לטיפול ציבורי, או בעיית -תפוסת המיטות בבתי החולים. ואם זה בסיפורים יותר מגזריים כמו העדר סממנים דתיים במחלקות סגורות, או סיפור של בת שירות לאומי שלא נמצא לה תקן בגלל שהיא מתמודדת עם בעיה נפשית. כל הדברים האלו, ולצערנו, עוד לא מעט סיפורים - עודדו אותנו להרים את הכנס הזה.

למה קראנו לכנס  - "האומץ לדבר על זה" ?

קראנו לכנס הזה - האומץ לדבר על זה. בגלל שאנחנו חושבים שהקפיצה הגדולה בתחום, תהיה כאשר לנו, כחברה וכציבור, יהיה את האומץ, להיישיר מבט - ולדבר על הנושא בפה מלא בלי בושה. 

אין סיבה, שמי שתקף אותו הדיכאון הקליני חלילה- יהיה שונה ממי שתקף אותו הסרטן חלילה. אין סיבה שבבית הכנסת יארגנו חלוקת אוכל ליולדת, ולא להורים שבנם מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי.
  
המתמודדים ובני המשפחות שלהם הם האמיצים, והם אלה שמתמודדים עם המחלה יום-יום שעה-שעה.  אבל האומץ האמיתי הדרוש  כעת -הוא שלנו כחברה. להגיד שאנחנו לא מפחדים לדבר על הנושא, שאנחנו לא מתביישים בו.