צריך לדבר על זה, גם נערות צופות בפורנוגרפיה

נערה שנמשכת לצפייה נמצאת בקונפליקט גדול בין הזהות שלה כאישה עצמאית, שוויונית, חזקה וחיונית ששואפת לקשר אוהב ונעים עם בן זוג ובין התכנים הפורנוגרפיים שנושאים אותה למקום רחוק בהרבה

חדשות כיפה ד"ר מיכל פרינס 04/08/21 13:24 כו באב התשפא

צריך לדבר על זה, גם נערות צופות בפורנוגרפיה
אילוסטרציה, צילום: shutterstock

בפרק החדש של שבאבניקים, גדליה במעשה קלולסי לא מודע לעצמו מחזר אחרי דבורה על ידי הענקת סווטצ'רט (או 'חולצת מיזעים' לדבריו) שדמות השפנה של פלייבוי מתנוססת עליה בגאון. כולם סביבו מבינים במה מדובר חוץ ממנו, שמעולם לא נתקל בתופעה, עובדה שגורמת לדבורה להגיע בסוף הפרק ולהציע לו לצאת איתה לדייט מתוך הנחה ש: "גבר שלא יודע מה זה פורנו, זה הגבר שהיא רוצה להיות איתו..." .

גדליה שמח בחלקו ואומר תודה לקב"ה על כך שדבורה רוצה לצאת איתו, דבורה מבסוטית שמשהו זז בקשר עם גדליה ואנחנו כאן כדי לדבר על כל מה שנשאר בין השורות.

לפני שבוע עלה פרק חדש לפודקאסט "בגוף ראשון-על מיניות וגוף בחברה הדתית" על שיח עם נערים על פורנוגרפיה. הפרק הפך לויראלי בתוך שבוע אבל באופן מפתיע עיקר התגובות ביחס אליו נגעו לשאלה של המקום של נערות ביחס לפורנוגרפיה. נראה כי בשנים האחרונות נושא החשיפה והצפייה בפורנוגרפיה מקבל מקום ביחס לנערים (אבל שלא תטעו אנחנו מגרדים את השוליים ויש עוד הרבה מה לעשות – רוצו להקשיב לפרק) אבל כמעט ולא מקבל מקום ביחס לנערות.

האם נערות צופות בפורנוגרפיה? מה מניע אותן? ומה המחירים שהן משלמות וישלמו על הצפייה בפורנוגרפיה? בטור זה אני רוצה להתייחס לארבע נקודות מהותיות בסוגיית החינוך ל(אי) פורנוגרפיה אצל בנות ונערות.

נקודה ראשונה מבקשת שנקבל את זה שאחוזי הצפייה של נערות עולים ועולים כל שנה. הגזרה הזו לא מוחזקת רק על ידי הבנים ויש לזה משמעויות שההכחשה של ממדי התופעה לא תועיל להם. עלינו כחברה להפסיק לעצום עיניים ולהתייחס לזה. זה לא פשוט אבל עלינו לשוחח עם נערות לא פחות ממה שאנחנו משוחחים עם נערים. כמו אצל הבנים, עלינו לשוחח איתן על הסיבות שבגינן אנשים ונשים פונים לצפייה, על המחירים ועל העובדה שאין מדובר במפגש מיני אמיתי אלא במדע בדיוני.

נקודה שניה, עוסקת בזווית שבה האישה מוצבת בתסריט הפורנוגרפי. בעוד הגבר או הנער הצופה מפנימים את פוזיציית הכוח והאלימות – ואליה אנחנו צריכים להתייחס במעשה החינוכי, הנערה והאישה הצופה סופגת את עמדת החולשה, הקורבן, הפאסיביות והריצוי. מעבר לנזק הישיר של הפנמת עיוותי חשיבה ביחס למפגש המיני, חשוב להתייחס לאותה נערה שנמשכת לצפייה ונמצאת בקונפליקט גדול בין הזהות שלה כאישה עצמאית, שוויונית, חזקה וחיונית ששואפת לקשר אוהב ונעים עם בן זוג ובין התכנים הפורנוגרפיים שנושאים אותה למקום רחוק בהרבה. זהו קונפליקט בין הגוף שנמשך שוב ושוב לצפייה ובין השכל והרגש שמנסים להניא אותה מלהיות שם. נערה נשארת שם נבוכה ושואלת – מה זה אומר עלי שאני נמשכת לסוג כזה של תוכן? האם יש מקום לרגש ועדינות בחיי המין העתידיים שלי? מה זה אומר על גברים? מה זה אומר על הקשרים המיניים העתידיים שלי?

נקודה שלישית עוסקת בעצם השיח. על אף שהמצב בקנטים וכולנו זקוקים לניעור רציני, ביחס לשיחה עם בנים על פורנוגרפיה, הנושא על השולחן, הוא מדובר וננקטים כל מיני אמצעים שמתייחסים אליו.
גם אצל בנות יש שיחות, התערבויות והמלצות לחסימות והגבלות של מכשירים – ועדיין, בלב, אנחנו מחזיקים בעמדה דיכוטומית שמגדירה את הפורנוגרפיה כבעיה גברית בעיקרה. היא כבר לא כזו ומשהו בשיח צריך להשתנות ו(לצערנו) לפנות מקום לרגישויות המיוחדות שבנות ונערות נזקקות להן בהקשר זה. כל עוד זה לא קורה, הנערה שנחשפת וצופה נשארת בודדה וחושבת שהיא לבד, שהיא מוזרה ולא נורמלית. היא תתקשה לשתף או לבקש עזרה והמחירים שהיא משלמת יאמירו.  

נקודה רביעית ואחרונה יוצאת ממרחב החשיפה והצפייה וחוזרת לדבורה משבאבניקים. דבורה יודעת שלמצוא בחור שלא יודע מה זה פורנוגרפיה זה נדיר מאוד. אנחנו יודעים לומר היום שאנחנו חיים בתרבות פורנוגרפית ולכן, גם אם נער או בחור לא צופים בפורנוגרפיה בפועל, עולם הדימויים של התעשייה משפיע עליו. גדליה מהבחינה הזו הוא באמת עוף אקזוטי ונדיר מאוד (ויש לדון בנפרד בהשלכות של הבועה שבה הוא חי על רגע החשיפה שלו עם העולם החיצון). עלינו להבין שאנחנו לא נמצאים במעמד של 'להיות או לחדול' ועל כן עלינו לחדד את המהלך החינוכי ביחס לפורנוגרפיה גם עם הבנות. השאלה כבר מזמן היא לא 'לצפות או לא לצפות' אלא שאלה של איך חיים לצד הפורנוגרפיה, מי הוא הגבר שאותה נערה תפגוש בעתיד, תחת איזה מערכות לחצים הוא גדל, מה השפיע על התפיסה המינית שלו והכי חשוב איך מנקודה זו הוא והיא בונים מרחב מיני משותף ומקודש.

 

ד"ר מיכל פרינס, בעלת הפודקאסט 'בגוף ראשון' ומחברת הספר 'פשוט לרצות'