נהוג לומר שכוחה האלקטוראלי של הציונות הדתית שווה לחמישה-עשר מנדטים, ולדעתי יתכן שיותר. בפועל, בשנים האחרון מפלגות הציונות הדתית הגיעו רק לשבעה-שמונה מנדטים, כלומר חצי מהכוח. איפה השאר? חלק בליכוד, חלק בש"ס, וחלק קטן יותר בישראל ביתנו.
החידוש בשנים האחרונות הוא הנהירה לליכוד. דהיינו, תמיד היו מבני הציונות-הדתית שהצביעו ליכוד. וכוונתי למזרחיים בפריפריה שההתלבטות הטבעית שלהם היא בין ליכוד לש"ס. מפלגות הצה"ד אינם אופציה עבורם כמעט (בגלל שהצה"ד נתפסת, במידה רבה של צדק, כאשכנזית מידי). בשנים האחרונות יש חידוש: גם באלקנה, גוש עציון וגבעת שמואל רבים מצביעים ליכוד. בגלל הפילוג הפוליטי, בגלל הפיצול הציבורי, בגלל הרצון להשפיע במפלגה גדולה ולא להיות סקטוריאלי, ועוד. לצד קבוצות אלה יש קבוצה שלישית של מצביעי ליכוד, קבוצה אידאולוגית שחבריה עפ"י רוב גם מתפקדים לליכוד ומעצבים את הרשימה לכנסת. אנשי קבוצה אלה מפחידים מאוד את נתניהו ומכונים "הפייגלינים". (למרות שיש קבוצות-ימין נוספות בליכוד).
לאחרונה הוכרז סוף-סוף פריימריז בבית היהודי. יש נכונות לגיוון ברשימת המפלגה, ואולי ייבחר ראש חָדש-נפתלי בנט. במסגרת זו יש רצון "להחזיר הביתה" את כל מי שהלך בשנים האחרונות למפלגות אחרות, ובעיקר לליכוד. הרצון להחזיר את כולם הביתה הוא חיוני, אבל בניגוד לחשיבה המקובלת - יש יתרון מסויים בפיצול הכוח הציבורי.
אפשר גם וגם
להבהרת העניין, קצת מספרים. בליכוד ישנם כמאה אלף מתפקדים, ושליש מתוכם מתפקדים אידאולוגיים. מתפקדים אלה הם כלי לחץ מאסיבי על ראשי הליכוד ומחשקים היטב את נתניהו מימין. נכון אומנם שהם לא לגמרי מעצבים מדיניות, ראש הממשלה אינו משלנו, אבל לא ניתן להכחיש את כוחם של המתפקדים הללו. ברור היום בליכוד להיכן נושבת הרוח, וכל השרים והח"כים מחבקים את הציבור הדתי לפחות ברמת ההצהרות, בהופעות בארועים בחידונים בכנסים ובעלוני-שבת של הציונות הדתית. במילים אחרות כמה עשרות אלפים של מתפקדים אידיאולוגים כוחם גדול בהרבה מכמותם המספרית בזכות הארגון והנחישות שלהם.
אם קבוצה זו אכן תעבור לבית היהודי ותצביע לו, אז נכון שתהיה מאסה גדולה יותר של מתפקדים בבית-היהודי. אבל זה מה שנתניהו היה רוצה, שכל עושי הצרות שלו יעזבו אותו. 30,000 איש זה בערך מנדט. להערכתי הבית היהודי יוכל לעמוד במנדט אחד פחות. ההבדל בין שבעה מנדטים לשמונה, בין עשרה מנדטים לאחד-עשר, בין ארבעה-עשר לחמישה-עשר אינו גדול. אפשר לספוג את זה. עדיף שמנדט אחד שהוא זניח יחסית ב'בית' ישפיע בליכוד ויתנהג כמו חמישה מנדטים. אבל מה שכן צריך לקרות, זה שכל מי שאינו מתפקד ליכוד יצביע/יתפקד לבית היהודי.
תשאלו: אפשר להתפקד לליכוד ולהצביע לבית היהודי? נכון, אבל מי שמציג אלטרנטיבה נקיה אינו יכול להתלכלך בשקרים. אנשים קולטים מתי אתה בא מתוכם ומתי אתה רק נטע זר שבא להשתלט להם על המפלגה. אבל עזבו את הטיעון המוסרי, גם מבחינה פראקטית זה שקר שעתיד להתגלות. אם בישוב ביו"ש יש מאתיים מתפקדי ליכוד, ובבחירות רק עשרה פתקים של ליכוד, הכול מבינים שמתפקדים אלה הם אנשים כוחניים המנצלים את המשחק הדמוקרטי לרעה. ויהיה גם מי ש"יטרח" להבליט עובדה זו ולנסות לסכסך בין מצביעי הליכוד האותנטיים לבין המתיישבים ביו"ש. וחבל, כי זה לא ישיג את המטרה. כמו שציינתי מקודם, הציונות הדתית יכולה "לתרום" מנדט אחד לליכוד כדי שיהיה לה כוח של שישה מנדטים. אם זו הייתה קופת גמל הייתי אומר שמדובר בתשואה של שש-מאות אחוזים... .
לסיכום, המצב הרצוי בעיניי (ואיש לא שואל אותי) הוא שהבית היהודי יגדל, שיהיו לו הרבה מתפקדים-וכל מי שאינו מתפקד לליכוד רצוי שיצטרף, שיצרף אליו חילוניים דוגמת איילת שקד וחרדים דוגמת הרב חיים אמסלם. אבל מתפקדי הליכוד צריכים להישאר בליכוד ולהצביע לליכוד. לא כדאי ששתי הקבוצות יריבו ביניהן, כי לכולם אינטרס אחד של חיזוק הלאומיות והמסורת ושמירת הארץ. יש עוד מספיק מנדטים שמסתובבים בש"ס, בישראל ביתנו, וכן דתיים המצביעים לליכוד אף שאינם מתפקדי ליכוד. שם נמצאות העתודות הגדולות של המצביעים לבית היהודי. עדיף לחפש שם את עשרת המנדטים האבודים, מאשר לסכסך ולפצל בין שתי קבוצות בעלות אינטרס זהה. וכך, בפיצול טאקטי ומכוון, ב"ה נעשה ונצליח.
הכותב הינו תלמיד ישיבת ההסדר אור-עציון.