באחד מספרי "עולם הדיסק" של טרי פראצ'ט, מעיר המחבר בסרקסטיות האופיינית לו, שבעולם הדיסק הדמיוני לא קיימת גזענות בין לבנים לשחורים - כי כשיש טרולים וגמדים שאפשר לשנוא, הבדלים פעוטים בצבע העור האנושי הופכים להיות חסרי חשיבות. לצערי נזכרתי באמירה הזו לא פעם בשבועות האחרונים, לנוכח מערכות השנאה והשטנה המשתוללות בין יהודים ליהודים.
ברצינות, לפעמים אני מרגיש כמו חייזר שנקלע לעולם משונה ובלתי מובן. על מה אנשים נלחמים? על מה כל השנאה והכעס האלה? חסרים לנו אויבים אמיתיים מבחוץ שאפשר לשנוא, שאנחנו צריכים להפנות את היצרים ההרסניים שלנו כלפי פנים? כולנו הפכנו לילדים קטנים, שמתחשבנים כל היום על "הוא אמר לי", "הוא עשה לי" ו"הוא התחיל"? איפה השכל המפורסם של היהודים, או אפילו התבונה הממוצעת של ההומו ספיאנס? נעלמו ברגע שמישהו דרך לך על הרגל?
תראו איך חרדים ודתיים-לאומים מתבטאים אחד כלפי השני, משל היו קתולים ופרוטסטנטים ערב ליל ברתולומאוס הקדוש. אלה בהמות ועמלקים, ואלה פרזיטים ובטלנים. הצד השווה שבהם, שכולם רשעים, אפיקורסים, מחללי השם ומעוותי התורה - כלומר, אם נאמין לכל מה שכל צד אומר על השני. כאילו לא כולנו יהודים דתיים ומאמינים, בני דת משה, העובדים את אותו אל ומקיימים את אותה תורה. למה אחווה הדדית ושיתוף פעולה בין כל הדתיים והחרדים למיניהם, נשמעים כל כך מופרכים? למה עצם המחשבה על כינוס של רבנים מ-כ-ל הזרמים, מהקיבוץ הדתי ועד נטורי קרתא, נשמעת כמו בדיחה הזויה? נוצרים, מוסלמים, הינדואיסטים ובודהיסטים מצליחים לשבת ביחד בכנסים בין דתיים, להניח בצד את המחלוקות ולדבר על המשותף, אבל רבנים מזרם אחד לא יכולים אפילו לשבת לאותו שולחן עם מי שהשקפתו קצת אחרת? או שאולי עכשיו ישלוף מישהו איזה וורט מפולפל, למה דוקא הפלגנות הזו מראה את קדושתו של עם ישראל, בניגוד לגויים עובדי האלילים הללו... אבל וורטים כאלה לא תורמים דבר לאהבה ולקירוב בין יהודים.
תראו איך עכשיו חלק מהחרדים קוראים להתנקם במתנחלים, ומאיימים לתמוך בפינוי יישובים. כאילו שהישיבות והכוללים הם העסק הפרטי של החרדים, ואילו היישובים וארץ ישראל הם העסק הפרטי של הסרוגים, ו"אם הוא עשה לי - אני אחזיר לו". כאילו שהטילים והטרור לא מאיימים על כל יהודי, בלי קשר לצבע כיפתו ולשאלה אם שירת בצבא. כמה איוולת יכול להפגין ה"עם חכם ונבון" הזה? ומה עוד יידרש כדי שאנשים יבינו שגם הישיבות וגם היישובים, גם התורה וגם הטירונות, הם העסק של כולם - לא של ציבור, ובטח לא של פוליטיקאי, כזה או אחר?
משנכנס אדר מרבין בשמחה, אבל לי עצוב עכשיו בלב. אני לא מצליח להבין איך רבנים ותלמידי חכמים מתנהגים בצורה כל כך עלובה ובזיונית, כאילו המשפט "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" הוא בדיחה מההכתרה של רב פורים. אני לא מבין למה רעיונות יהודיים כל כך בסיסיים של אהבת ישראל וכבוד הדדי, נדחים מפני עקרונות מקודשים חדשים, כמו "דעת תורה" או "שוויון בנטל". כאילו אין לנו היסטוריה מלאה בכל אלה כדי ללמוד ממנה. כאילו אי אפשר לחשוב קצת יותר רחב, קצת יותר מלמעלה, קצת יותר קדימה - והדרך היחידה להגיב היא כמו ערס ששולף סכין כשנדמה לו שמישהו אמר משהו על אמא שלו.
יכולתי לסיים עכשיו באיזה וורט על "לך כנוס את כל היהודים", אבל המציאות היא שכל אחד דורש מהשני לא "לך כנוס" אלא ללכת לקנוסה. ומוורטים כבר נמאס לי. אתנחם בתקווה שההתלהמות והשנאה היא נחלתם של קצוות קולניים בלבד, מלובים בידי התקשורת, ושהמוני עם ישראל רוחשים קצת יותר אהבה וכבוד זה לזה ממה שעולה לכותרות. נקווה.
לאתר של משה רט - www.mysterium.co.il