השיח בין הרבנים בציונות הדתית הוא נושא שנמצא בכותרות מזה זמן לא-קצר. הורגלו כבר לשמוע הכפשות מצד רבנים חרדים כנגד "מזרוחניקים" על כך שאלו, כביכול, מחפשים כל דרך להקל בהלכה, ובדר"כ דברים שכאלו לא מוציאים אותנו משלוותנו. עם זאת, האינסטינקט שלנו עדיין לא מאפשר לנו להתייחס באדישות למאבקים בתוך ציבורנו, ובמיוחד בין מנהיגיו. וטוב שכך.
לפני מספר שבועות, במסגרת הוויכוח הציבורי ("וויכוח", ולא "דיון"; לפחות לא בעיני) שהתנהל בנוגע לחוק הגיור המוצע, כשרב אחד הטיח בשני - "אתה רפורמי!", והשני לא נשאר חייב והשיב לראשון - "ואתה מביא חורבן על עם ישראל!", הרגשנו, חברי בארגון "אמונת חכמים - צעירים לעתיד יהודי יותר" ואני, שנחצה פה איזה גבול. החלטנו לעשות מעשה, ואמרנו לעצמנו שאולי דווקא אנחנו, כארגון צעירים, נצליח להביא לקירוב בין הצדדים ולחיזוק שיתוף הפעולה בין מנהיגי הציבור.
וכך עלה הרעיון לקיים דיון בנושא השיח בציונות הדתית בהשתתפות רבנים מארגוני הרבנים השונים, והתאריך שנבחר היה ליל תשעה באב - יום בו השלכותיה של שנאת חינם בעם ישראל מודגשות בצורה החדה והברורה ביותר. גורמים שונים אמרו לנו שאין כל סיכוי שנצליח להושיב את הרבנים זה לצד זה, אבל עם אמונה בדרכנו, החלטנו לעשות כמיטב יכולתנו על מנת להוציא את הדברים מהכוח אל הפועל.
פנינו למספר רבנים והזמנו אותם לדיון. חלק מהרבנים ענו מיידית שישמחו מאוד לבוא ואמרו שבעיניהם מדובר במטרה נעלה (הרב נויבירט); חלק מהרבנים סרבו לבוא ואמרו שאינם מוכנים בשום פנים ואופן לשבת עם רבנים "מהצד השני" (ולמרות שבעיני חשוב שהציבור ידע מי הם אותם רבנים, בחרתי שלא לפרסם את שמם); חלק בקשו זמן לשקול זאת - מהם ענו בחיוב ומהם בשלילה.
בסופו של דבר, ולמרות הסקפטיות הגדולה מסביב, הצלחנו לארגן את המפגש וקיבלנו את הסכמתם של הרב מיכה הלוי (רב העיר פ"ת ונציג ארגון "דרך אמונה"), הרב רונן נויבירט (מנכ"ל "בית הלל") והרב אלישע אבינר (חבר הנהלת ארגון רבני צוהר) לקחת בו חלק.
הצמא לשמוע ממקור-ראשון את דעתם של הרבנים הנ"ל בנוגע למצב הנוכחי בציונות הדתית - על בעיותיו והפתרונות שעל הפרק - היה כה גדול, שרבים העדיפו, למרות החום ולמרות הצום, לבוא ולקחת חלק. מספר תלת ספרתי של משתתפים התיישב באולם עוד קודם פתיחת הדיון. עם יד על הלב אגיד, שלא ציפינו לכמות שכזו, ורבים נאלצו לעמוד ולשמוע את הדברים מבחוץ (ובהזדמנות זו אביע את התנצלותי בפניהם על כך).
הדיון עצמו היה מרתק. הרבנים התמודדו עם שאלות לא פשוטות, ועם זאת, ולמרות חילוקי הדעות, ניתן לומר שבאופן כללי הביעו את הסכמתם על כך שנכון לפעול לקיום שיח מכבד יותר ולהגביר את שיתוף הפעולה. יצאנו, כולנו, בתחושה שלמרות הפערים הגדולים בהשקפות העולם ביניהם, ולמרות שלעיתים ההתבטאויות ביניהם לא-קלות לשמיעה, עדיין - הרצון לבנות ולקדם מנצח, וינצח גם בהמשך.
אמרנו לבסוף, שאם, חלילה, ט' באב בשנה הבאה יהיה עדיין יום צום, ולא יגיע משיח ויהפוך אותו ליום שמחה - נפגש אי"ה שוב, באותו מקום, באותה השעה.
במהלך הדיון התבטא הרב נויבירט בנוגע לרבנות הראשית. הרב אמר, ששיתוף הפעולה הנוכחי עם הרבנות, ובמיוחד עם הרב דוד לאו, הוא ההדוק ביותר שהיה מזה עשרות שנים, והביע את אמונו שמגמה זו רק תלך ותגבר. עם זאת, הוסיף הרב, שלאור כך שבמשך זמן רב נבנתה לרבנות תדמית שלילית שהרחיקה חלקים גדולים מהציבור ממנה, ושלאור זאת שנוצר קושי לפעול ולהשפיע מתוכה, עלה צורך במקרים מסוימים לתת פסקי הלכה במקומות בהם הרבנות לא פועלת. הרב הדגיש, שהמטרה היא לא להביא להרחקה, אלא להיפך: המטרה היא לקרב ולחבר בין הרבנות הראשית לעם בכל מקום בו הדבר אפשרי, וכמידת האפשר.
דבריו של הרב נויבירט כפי שצוטטו באתר "כיפה" לא משקפים, בעיני, את המסר אותו ניסה להעביר הרב, הן במשפט המצוטט והן בדיון כולו. כאמור, הרב הדגיש את החשיבות שבקירוב הרבנות לכל פינות הארץ (והביא כדוגמה את הביקור המשותף שערכו רבני בית הלל והרב דוד לאו במדרשת "אורנים" בצפון) וחזר ואמר כמה המצב הנוכחי והשינוי שעוברת הרבנות טומן בחובו תקווה לאחדות בעתיד הקרוב.
כולי תקווה שהאווירה הנפלאה שנוצרה בליל תשעה באב רק תלך ותגבר. אנו ב-"אמונת חכמים" נעשה כמיטב יכולתנו להוביל ולתרום לכך, ואין בליבי ספק שהרב נויבירט, הרב אבינר והרב הלוי ימשיכו לסייע, ככל יכולתם.
על השאלה מדוע נכתב "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות, י"ט) בלשון יחיד ולא "ויחנו" בלשון רבים עונה שם רש"י, שמלמד הדבר שבנ"י חנו "כאיש אחד בלב אחד". אין לי אלא להביע תקווה שאחדות זו תתקיים גם בנו, ועבורי, דיונים כמו זה שהתקיים בליל ט' באב בבר אילן הופכים את התקווה לאמונה של ממש.
הכותב הוא חבר ארגון 'אמונת חכמים'