כל הדיון על שירת הסטיקרים - ימין שמאל וכו' לא ממש עניין אותי. הצחיקה אותי שדרנית בגל"צ שפסקה שאם יש דעות שסוברות ימין ודעות הסוברות שמאל זה אומר שהשיר מאוזן. אני יכול לשיר (יכול אבל לא שר) "חברון מאז ולתמיד" והם יכולים לשיר מה שבא להם. ממתי צריך לכפות על זמרים איזון פוליטי? מצאה חן בעיני התגובה שראיתי באחד מהדוסטונים -העובדה היא שבפליי-ליסט של גלגל"ץ יש שיר עם ה"עם עם הגולן" ו "הקב"ה אנחנו בוחרים בך" וכו' זה בגדר ימות המשיח. אחלה!
לקורא עד כאן עולה השאלה אז מה אני רוצה לומר?
ערב אחד (לפני י"ז בתמוז) פתחתי את ערוץ 24 (מוזיקה 24) וראיתי את הקליפ של ה'שירה'.
עכשיו יש לי בעיה.
בקליפ מצולמים הדג נחש כדמויות שונות ב"חברה הישראלית"... חיילת, ערבי ...דוס, חרדי, מתנחלת ועוד... כל משך הקליפ מתחלפות הדמויות ב'לופ'.
הקליפ בא ונותן פרשנות לשיר והופך אותו לכתב האשמה נגד הדתיים (לאומיים). הכי צרוב בראשי הוא האימג' (אשמח למילה עברית) של המתנחלת המסמלת על גרונה לערוף ראשים... כמה רוע אפשר לבלוע?
המקצב של השיר - קיצבי פגאני של תופי מלחמה נותן 'מנגינת רקע' לכל האווירה הציבורית האופנתית להתרות על כל אומרי צמד המילים "דין רודף" או "לא להתנתקות".
הם מפחדים... וזה אומר שאנחנו מפחידים!
כנראה שזה גם אומר שכל אסטרטגית 'מתנחלים בלבבות' לא עבדה על לבבות (רבבות) עם ישראל (אולי בלבבות הכיסים של כמה תורמים אמריקאים).
למה כל כיפה היא מתנחל? למה כל חצאית ארוכה היא מתנחלת?
למה תורת ארץ ישראל היא לא חלק אחד (מרכזי) במכלול השלם המהווה את הדתי לאומי (תורה ועבודה וכזה )? (ראו מעגלי צדק בבלוג של אלישיב רייכנר)
האם גאוותנו בצדקת הדרך (שלנו ושל 'נבחרי הציבור' ה"מייצגים" אותנו) עיוורה אותנו ויותר מכך את אחינו כלל בית ישראל.
אני בניגוד לצחי הנגבי לא רואה את הרצח הבא מתקרב (אבל אני לא צריך כסת"ח). אבל מתחילים להריח שוב את המתח ורוחות השנאה מתקרבים.
לא נוכל לסבול עוד שבר...
שבר כזה גם ממש לא משתלם לנו. לא אישית לא פוליטית לא חברתית ולא כלכלית.
בעיקר לא תורנית/אמונית.
אי שם בתקופת תשדירי השירות ישב אלכס אנסקי ואמר: אז מה לעשות? לעשות!
אז עשו – חייכו, אהבו, ותמשיכו לחיות כמו שחייתם עד עכשיו רק בפעם הבא שאתם פוגשים חילוני (עדיף שמאלני) תזכרו שחילול /קידוש ה' קרוב אליכם הרבה יותר משחשבתם...
(למי שצלח עד לכאן וקיווה לקבל משנה פוליטית חברתית – אז קיווה כי אין)