המקרה המוזר של שי ויאנה
בכנס שיערך ביום חמישי באוניברסיטת בר אילן נדון בשאלת הנישואים האזרחיים בישראל. לצורך המחשת הבעיה, הוצג לציבור זוג חביב, ישראלי, שכבר יש לו ילדה אחת, שי ויאנה - הוא כהן והיא גיורת רפורמית, ר"ל. שי ויאנה לא יכולים להתחתן במדינת ישראל.
צריך להיות ברור לנו שהזוג לא יוכל להינשא כדת משה וישראל, לפחות לא זו האורתודוקסית, ולעניות דעתי - טוב שכך. אסור לכופף את ההלכה ולחייב אותה לקבלם.
השאלה היא האם למדינה אין מחויבות לאפשר לזוג כזה ולזוגות אחרים מסלול לשותפות, ברית זוגיות, נישואים אזרחיים או כל דבר דומה. לדעתי, יש לנו מחויבות כזו, והיא אינה פוגעת בהלכה. אפשר אפילו לעצב מסלולי זוגיות אזרחיים שכוללים פתרונות לחלק מהבעיות שיש הטוענים שעולות מנישואים אזרחיים שאינם הלכתיים (ממזרות למשל).
הצורך במסלולים כאלו נובע מקיום זכויות אזרח בסיסיות במדינה דמוקרטית, שנכונות גם למי שאינם יהודים או שאינם יכולים להתחתן לפי ההלכה, אולם גם מי שרק חושש לדמותה היהודית של המדינה צריך לנסות וליצור מסלולים כאלו - משום שהסיכון העיקרי אינו בני הזוג שי ויאנה, אלא הפצצה השקטה, הזוחלת, שבה יותר ויותר צעירים וצעירות חילוניים חושבים היום על חיי זוגיות מלאים - כולל ילדים - בלי נישואים דתיים במדינה. המצב הזה נוצר בגלל היחס שמדינת ישראל נותנת לשי ויאנה, בגלל העובדה שהמדינה מאפשרת רק מסלול דתי אחד.
נכון, חשוב לשנות לטובה את הצורה שבה ניתן להתחתן בנישואים לפי ההלכה בישראל. הארגונים והאנשים העושים זאת - רבנים, מדריכות כלות ועוד - עושים עבודה חשובה מאד. גם פעולות לשיפור ההשלכות של נישואים דתיים במערכת הנוכחית - כמו הסכמי קדם נישואים - הכרחיות, למניעת התופעה של מסורבות גט וחוסר שיוויון. אבל זה לא מספיק. כל עוד לא נאפשר מסלול אזרחי לאלו שאינם יכולים להתחתן ברבנות, נמשיך לדחוק גם את אלו שיכולים, לא לרצות להתחתן ברבנות. כשהם רואים את חבריהם מהצבא, מהאוניברסיטה, מהעבודה, נרמסים על ידי המערכת - הם לא רוצים להיכנס אליה בעצמם. לכן חשוב לתקן, ואפשר לעשות זאת, בגיבוי הלכתי ועם זהירות מתבקשת.
אבל זה לא קורה, וכן, יש אשמים במצב הזה. חברי הכנסת היו יכולים לעשות יותר לתיקון המצב, שהרי הסמכות לשנות בידם, אבל גם ובעיקר הרבנות הראשית. בכל פעם שהצעה כזו עולה, הראשונים להתנגד בריש גלי, עד כדי פרסום הודעות אבל בעיתונים ופניות אישיות לראש הממשלה, הם הרבנים הראשיים. אינני מקבל את הטענה שיש דברים שהרבנות יכולה לקבל בדיעבד אך לא מלכתחילה. אם ידחקו אותם, הם יסכימו, אומרים. דווקא בשל הכבוד העצום שאני רוחש למוסד הרבנות הראשית, אני מצפה שהעומדים בראשו ישקלו את שיקולי טובת עם ישראל ומדינת ישראל ויראו את התמונה הכוללת, ולא ישתתפו במשחקי העמדת פנים בנוסח פולני של "לא באמת אכפת לי, אבל בעצם...".
נכון. גם המפלגות החרדיות, שרוקדות סביב עגל הזהב של הסטטוס קוו, אשמות בכך, אולי יותר מכולם. אבל מהם, שחטפו את הרבנות הראשית והשתלטו עליה השתלטות עוינת במטרה להשפיל את מעמדה, אני לא מצפה להרבה.
הבעיה העיקרית היא חוסר הרצון לדבר, לחשוב ולתקן את המצב. חייבים לעשות את זה, חייבים לדון בזה, וחייבים לשקול את כל הצדדים - לחיוב ולשלילה - שבהקמת מסלול לנישואים אזרחיים במדינת ישראל. וזה מה שאנחנו עושים. אתם מוזמנים לקחת חלק בשינוי.
הכותב הוא מרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו ויו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה