אז הגעתי הביתה אחרי ארבעה ימים ושלושה לילות רצופים ועמוסים בכנסת, ומצאתי סוף סוף מעט פנאי כדי לשתף ברגשותיי המעורבים לגבי חוק הלאום. הזהרה: ארוך וקצת כבד. למתקדמים...
האווירה בליל אמש במליאה היתה מיוחדת מאוד. התחושה היתה שאנחנו עושים היסטוריה. סוג של חשמל כזה באוויר ששמור לרגעים מיוחדים. ובכל זאת, תמיכתי בחוק באה אחרי לבטים רבים ועם כאבי בטן לא מעטים. הסיבה לכך היא שאת מה שייכתב בדפיה של ההיסטוריה שעשינו אתמול נדע רק בעוד כמה וכמה שנים, בעיקר אחרי שנראה מה בית המשפט יעשה עם החוק הזה.
עד שלא נצליח לשנות את מערכת המשפט, בדגש על חקיקת פסקת ההתגברות, אי אפשר לברך על המוגמר של כל חוק רק על בסיס מה שהמחוקק התכוון לכתוב בו. למרבה הצער בית המשפט העליון מפרש את חוקיה של הכנסת לא על פי מה שכתוב בהם, וגם לא על פי מה שהמחוקק התכוון לכתוב בהם, אלא על סמך מה שבית המשפט רוצה לקרוא בהם על פי אמונתו, שהיא, כידוע - בשל הנזקים הגדולים שהיא יצרה בעשורים האחרונים - היתה אחד המנועים הגדולים לחקיקתו של חוק יסוד הלאום.
אז מה כן יש בו בחוק הלאום? עיגון חוקתי של היסוד היהודי-לאומי-ציוני של מדינת ישראל. כלי נהדר לאלו מן השופטים שיכוונו לדעת המחוקק ויבקשו לאזן, ולו במעט, את ההפיכה החוקתית שביצעו כאן אהרון ברק וממשיכי דרכו. אלו שיחפצו להשיב את מדינת ישראל מהבלבול והמבוכה אל דרך המלך.
יש בו הצהרות חשובות - על יהדותה של המדינה, על מחויבותה לקיבוץ גלויות, על ערך ההתיישבות היהודית, וכד' - הצהרות שאדם הגון, דמוקרט ישר, ומשפטן שנותר בו עוד מעט כבוד לכנסת ולחוקיה, לא יוכלו שלא להתחשב בהן כשיבקשו לבחון האם חוק או פעולה ממשלתית תואמים את ערכיה של מדינת ישראל, כפי שהם באים לידי ביטוי בחוקי היסוד שלה.
ומה אין בו? אין בו אזכור שם שמים, אפילו לא בפשרת "צור ישראל" שמוצאת את ביטויה במגילת העצמאות. יש אמנם אזכור של הזכות הדתית של העם היהודי בארץ ישראל (זכות שאיזכורה בסעיף 1 נוסף על ידינו ברגע האחרון במסגרת פשרת המשפט העברי), יש גם איזכור של השבת ומועדי ישראל כימי מנוחה רשמיים. אבל זה מעט מידי. סוג של כפיות טובה, וסליחה ממש על שיש בדבריי נימה של קטגוריה על העם הנפלא שלנו, כלפי ריבונו של עולם שאחראי לנס האדיר הזה של שיבת ציון ותחיית האומה בארצה.
אין בו סעיף התיישבות עם משמעות מעשית אמיתית, כזה שמאפשר למדינת ישראל להיות מדינה יהודית לא רק להלכה אלא גם למעשה בעידוד התיישבות יהודית.
יש בו כמה נוסחים לא ברורים וסגורים עד הסוף, שמעלים חשש - גם אם קלוש - לפגיעה אפשרית בשבת ולמתן דריסת רגל ליהדות שאינה נאמנת במדינת ישראל.
ניסינו בשבועות האחרונים לתקן ולשפר. במקומות מסוימים הצלחנו ,באחרים פחות, והנוסח הסופי הוא תוצר של לא מעט פשרות בתוך הקואליציה המורכבת שלנו בתחומי דת ומדינה.
אז למה בסוף תמכתי בחוק?
מצירוף של לא מעט שיקולים, מהם ערכיים ומהם מעשיים, שאת חלקם אמנה להלן:
ראשית, כי נאמנים עלינו דברי חז"ל כפי שהסביר אותם הרצי"ה זצ"ל ש"גדול קידוש השם מחילול השם". במציאות של טוב ורע המשמשים בערבוביה יש לאחוז בטוב ולראות בו את העיקר. שנית, ובאשר לחשש מפרשנות משפטית שתעוות את החוק בעתיד, נאמנת עלינו הדרכתו של הנביא הושע: "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". החשש מסילוף ועיוות לא אמור למנוע מאיתנו לקדם פעולה שבישרות נראית לנו נכונה וטובה. שלישית, אנחנו לא הולכים לשום מקום ובאם בג"ץ ישתמש בחוק הזה נגד כוונתו נשתדל ונתאמץ בעזרת השם לתקן אותו כדי לגדור את הפרצה. אנחנו לא יכולים להתחייב שנצליח, אבל יש כאן סוג של הכרעה בהלכות ספקות. ברי ושמא ברי עדיף. ברי שיש בחוק דברים טובים. שמא, ואפילו ספיק-ספיקה, שייצא ממנו משהו רע. ספק אם בג"ץ יעוות אותו וגם אם כן ספק אם נצליח לתקן.
רביעית, כתלמידיו של הרב קוק זצ"ל ובתי מדרשו אנחנו רואים ערך גדול בלאומיות ובתחייתה גם אם היא עדיין לא יודעת לבטא בשפתיה את האידיאה האלוקית המתמזגת עם האידיאה הלאומית בתקופת הגאולה.
חוק המעגן ומחזק את הלאומיות של מדינת ישראל הוא בעל ערך גדול ומחזק למעשה גם את התוכן הפנימי, גם אם חלק ממי שהצביעו עליו אתמול לא התכוונו לכך ואפילו אם הם לא רוצים בכך.
חמישית, מרבית חבריי הטובים - אישים וארגונים שאיתם אני נוהג להתייעץ בעבודתי בכנסת בצורה שוטפת וליוו את החוק הזה לכל אורך הדרך - סבורים שמדובר בחוק חשוב וטוב. בהחלט ייתכן שעל אף חששותיי הם צודקים יותר ממני.
שישית, וזה כנראה השיקול המכריע, חוק הלאום במתכונת שהוא עבר אתמול הוא פלטפורמה מצוינת שניתן יהיה בע"ה לתקן ולשפר בהמשך במסגרת הסכמים קואליציוניים עתידיים. לחוקק אותו מאפס יהיה הרבה יותר קשה ומורכב מלהוסיף או לדייק סעיפים מסוימים בו. ניתן יהיה בעתיד לנסח טוב ואמיתי יותר את סעיף 7, לדייק את סעיף 6 ולשלול פרשנות שתתן מעמד לרפורמים, ועוד ועוד.
והאמת שגם קצת קשה להתעלם מהתזמון שבו מיקמה לנו ההשגחה את החקיקה הזו - סמוך ונראה ל-ט' באב, שבו אנחנו נדרשים לתקן את חטא מאיסת הארץ. יש בחוק הזה בהחלט תיקון גדול בעיגון "זכותנו הטבעית, הדתית, התרבותית וההיסטורית בה".
מעל הכל, וכמו תמיד, אפשר וצריך להתפלל כדי שההיסטוריה שעשינו אתמול תתברר כצעד גדול ומשמעותי בדרך אל הפיכת הימים האלה לששון ולשמחה.