הכל בחינוך: הסכנות בקמפיין MeToo#

החשיפות על הטרדות מיניות ששוטפות את התקשורת והרשתות החברתיות מועילות אבל גם גורמות נזקים. אחרי עשרות שנים של טיפול במקרים במגזר הדתי והחרדי, כותבת דבי גרוס: "יש לוודא שהילדים והנוער מקבלים חינוך למוגנות בגנים ובבתי הספר"

חדשות כיפה דבי גרוס 13/11/17 14:34 כד בחשון התשעח

הכל בחינוך: הסכנות בקמפיין MeToo#
דבי גרוס, צילום: תהל

מפחיד להיות הורה בימינו.

לאן שלא נפנה ומה שלא נקרא – נראה שתקיפות מיניות הפכו לאיום אוניברסלי, בייחוד כלפי נשים וילדים. לצערי, לאחר 30 שנות עבודה בתחום התקיפות המיניות, אני חייבת להסכים שהתעללות מינית נגד ילדים הגיעה לממדים של מגפה. הנגע חדר לכל קהילה, כל מדינה, כל דת וכל תרבות. לעתים קרובות אנשים שואלים אותי: האם זה באמת קורה יותר בימינו? או שמא ישנה פשוט יותר מודעות ויותר מוכנות לדבר על הנושא? התשובה לשתי השאלות הינה חיובית. בימינו יש יותר התעללות מינית וגם יותר מודעות להתעללות מינית. אחת הסיבות למגפה היא השפעת המדיה והתקשורת. הזמינות המיידית של פורנוגרפיה (שב-80% היא גם אלימה או תוקפנית באופייה) הגדילה באופן משמעותי את כמות מקרי ההתעללות המינית. כמובן שיש גורמים משמעותיים נוספים.

לאחרונה, קמפיין MeToo# העלה על פני השטח את המציאות של ההתעללות מינית. קרבנות מעיזים לצאת מהאפילה ולספר את סיפוריהם בכל רחבי האינטרנט. קמפיינים כאלה טובים במידה רבה: הם מעלים מודעות לבעיות של אלימות והתעללות מיניות. הם מאפשרים לקרבנות להשמיע קול, שזה צורך בסיסי. אבל עם כל הטוב שהם עושים, יש בהם גם בעיות מהותיות.

  1. לדבר על התעללות זה לא מספיק. אנו זקוקים לתכניות תובעניות למניעת התעללות ולמקומות טובים בהם יוכלו קרבנות להחלים ולקבל טיפול;

  2. לעתים כאשר ישנה חשיפה גדולה לסיפורים קשים, אנשים נוטים לא להאמין להם, או נעשים אטומים לכאבם של הקרבנות;

  3. כמות הסיפורים הגדולה גרמה לאנשים רבים להטיל ספק אם הכל מוגדר כהתעללות מינית;

  4. אפקט ההעתקה שיכול לנבוע מחשיפת יתר לסיפורים מסוימים, הוא הדבר הכי מדאיג.

הייתי רוצה להזמין את כל ההורים, כל הנשים, כל הגברים לעשות צעד קדימה. אנו חייבים ללמוד וללמד איך לבנות קהילות בטוחות ותומכות אשר אינן מאפשרות התעללות מינית ואלימות. אם ברצונכם לעשות שינוי של ממש, לא מספיק לכתוב #גםאני. הדבר הכי חשוב הוא חינוך למוגנות, מה שמונע מקרים עתידיים ומקל על ההתמודדות במידה והם כן קורים. יש לוודא שהילדים והנוער מקבלים חינוך למוגנות בגנים ובבתי הספר, שיש במוסד שלהם מומחי מוגנות, שיש להם תמיד עם מי לדבר על הנושא, שיש אוזן קשבת ואמון.

עלינו לארגן ערבי הורים, סדנאות הכשרה, למידה וחינוך, ובכך להציל את חייהם של הקרובים והיקרים. כי ידע זה כח. בהקשר זה חשוב לציין את הכנס הקרוב לציבור הדתי בנושא "יצירת קהילות בטוחות: יצירת תקווה" בירושלים, בו יינתנו הכשרות והדרכות להורים ומחנכים על ידי מומחים בתחום מרחבי העולם.

לסיכום, ילד שיודע שיש לו לאן לפנות, או יותר מכך, יודע ממה להיזהר ואיך להגיב בסיטואציה בעייתיות, הוא ילד מוגן שיגדל לנער מוגן יותר, ויהיה חלק מסביבה מוגנת ומודעת יותר, בצורה מקצועית אמתית. כי לא מספיק לדעת שישנה בעיה, מה שהכי חשוב הוא מה עושים איתה ואיך מונעים אותה.