לקראת סוף כביש 40, אחרי שחולפים על פני מתקני ענק סולאריים לייצור חשמל, יש פניה קטנה שמאלה לכיוון עיר נבטית עתיקה בשם שיבטה. על הדרך לשבטה הנבטית בנה צה"ל לפני שנים רבות את בא"ח 9. בסיס ההכשרות של חיל התותחנים.
היינו שם אתמול, בביקור. נפגשנו עם המג"ד ועם עוד שני מפקדי סוללות ומפל"ג אחד. התרגשתי. פעמים רבות פגשתי במפקדים של בייני"שים. כולם היו טובים ומצויינים. מפקדים מקצועיים שכל אם עברייה יכולה להאמין בהם. ממה התרגשתי כל כך דווקא הפעם? מהעין הטובה.
אנחנו, בני הישיבות, משרתים בצבא שירות מקוצר. אנחנו מאמינים בנחיצות השירות המקוצר עבור בני הישיבות, מאמינים בחשיבות השילוב שבין הצבא לישיבה. מאמינים שיש דרך ללמוד תורה ברצינות ובהתמדה ולשרת שירות משמעותי לצידו. מאמינים שהתורה משלמת מחיר על השילוב של הצבא, אבל גם הצבא, גם הצבא משלם מחיר על השילוב הזה. בכל זה אנו מאמינים.
אחינו החילונים לא מאמינים בכל זה. מרתיח אותם לשרת לצד חייל שמשרת חצי מהזמן שהם משרתים, בצדק מרתיח אותם. הם לא מבינים מה נותנת התורה ולמה צריך לקצר שירות כדי ללמוד תורה. אני מבין מאוד את הגישה שלהם. כשאני מגיע למפקדים שמתלוננים על השירות המקוצר אני מכבד ומבין את הטענות שלהם. מהזווית שלהם טענותיהם מוצקות ואיתנות. מכבד ומבין מצד אחד, ומצטער וכואב מהצד השני. מצטער וכואב על העימות והעוינות הזאת שלא תורמת לאף אחד. אנחנו לעולם לא נוכל לוותר, לסגור את בית המדרש, ולהשאיר אותו לאחינו החרדים. אחינו החילונים, כך נראה, לעולם לא יוותרו על חוסר הצדק הזה.
ואז נפגשתי עם המפקדים של בא"ח 9. גם הם (ברובם) לא הבינו למה אנחנו עושים שירות מקוצר. גם הם היו שמחים הרבה יותר לקבל את החבר'ה שלנו לשלוש שנים. אבל אצלם הייתה עין טובה. הם הבינו שזאת המציאות ושהתפקיד שלהם הוא לא לקטר עליה אלא להוציא את הכי טוב ממה שיש להם בידיים. עניין אותם רק דבר אחד. מה התרומה הייחודית שהם יכולים לקבל מהבייניש"ים ואיך אפשר להוציא מהם את הכי טוב שיש. הם לא הסתכלו על החסרונות של הביניישים אלא על היתרונות שלהם. וכשפגשתי את התלמידים שלי ראיתי שהם באמת מוציאים מהם את הטוב שבהם.
בערב כשחזרתי הביתה ושמעתי את רוחות ה'גוג ומגוג' ומלחמת העולם סביב החלטת בג"ץ על גיוס החרדים נזכרתי שוב בקצינים ובמפקדים הצעירים והמאובקים שפגשתי בבוקר. נזכרתי בעיניים הטובות שלהם ובאמירה של מפקד אחד הסוללות שהסביר לי שזאת האחריות הכבדה שלהם לדאוג לגבש את חלקי העם הזה לעם אחד. נזכרתי בטובי בחורינו והצדעתי להם עמוק בליבי.
אחריך, בא"ח 9.
הכותב הוא ר"מ בישיבת הר עציון