בני-אדם מתים על הנחות ומתנות. הן גורמות להן, על-פי כל המחקרים, לבצע החלטות חסרות כל היגיון אובייקטיבי, רק בשביל התחושה שקיבלנו משהו בחינם, או בחצי-המחיר.
יש לנו איזה רצון בסיסי להרגיש שניצחנו את המערכת, שהצלחנו לקבל יותר ולשלם פחות. לכן אבותינו מפזרים מתנות ומבצעים על ימין ועל שמאל.
אברהם נותן לאבימלך שבעה כבשים במתנה כדי לכבול אותו לשבועה; יצחק חוזר על הסיפור עם משתה על חשבון הבית; יעקב שולח מתנות לעשו ומציע עסקאות משתלמות במיוחד ללבן. והגורמים שסביבם קונים את זה, הם מסתערים על החנויות בדיוק כמו בשדרה החמישית של מנהטן (שגם שם חלק גדול מהמוכרים, אך גם מהקונים, הם בני אברהם יצחק ויעקב).
אבל כשמישהו אחר מציע להם הנחות ומתנות, אבותינו לא רוצים לשמוע על זה. לא על מכירת החיסול של עפרון ולא על מבצעי סוף העונה של לבן. הם רוצים לשלם את מלוא המחיר הנקוב, עד שקל-הכסף האחרון.
הפרשנים שוברים את הראש על העניין: מדוע אברהם מתעקש לשלם ולא לוקח את מערת המכפלה במתנה? והם מציעים כל מיני הסברים דתיים ומשפטיים וסוציולוגיים.
אבל אולי הם פשוט לא מוכנים להיות חלק מהמשחק הזה. של רדיפה אחרי רווחים שלא עמלנו בהם. הם מבינים שבסופו של דבר זו תודעה שמכניסה אותך לסחרור, שגורמת לך לשכוח מה אתה צריך ומה אתה רוצה, ושלכל דבר, תמיד, יש מחיר. בדיוק כמו שאנחנו מבינים, מעט מאוחר מדי, כשכל הזבל שהזמנו מסין נוחת בתיבת הדואר יחד עם החיוב החודשי של כרטיס האשראי.