ביום ראשון השבוע הבנתי שיש בעיה. זה לא שלא ידעתי את זה קודם , אבל היה לי נח להדחיק ולהתעלם. מה קרה? ביום ראשון ביקשתי מארבל שלי בן ה8 להפסיק לראות סרטון בטאבלט שלו ובמקום להקשיב לי (כמו שבדרך כלל קורה), הוא נהיה עצבני ובקול אגרסיבי הבהיר לי שהוא לא עומד לעזוב את המכשיר. כשהוא הושיט לי את המכשיר רק לאחר איומים וגם אז המשיך להתנהג כמו מכור בגמילה כפויה הבנתי שהגיע הזמן להחליט מה הדבר הנכון ולבצע אותו.
האמת, המכשירים והמסכים עזרו לי בתקופה לחוצה של חזרה לארץ אחרי שהייה של שנה בחו"ל והיה לי נח להיעזר בהם. עם הזמן התווספה גם (בלי מודעות לכך) הרגשה שאם כבר אפשרתי והרשיתי שימוש במסכים אז אולי כבר אין ביכולתי או באפשרותי לשנות את הכללים, אולי זה לא "פייר" לילדים ואולי גם אני לא דוגמה אישית מספיק טובה בתחום ולכן לא הגיוני שאדרוש מהם להיות פחות כבולים למסך.
כשכבר חשבתי להגביל את השימוש מיד עברתי לדמיין את מבטי התחנונים, את הכעס, את העצבים והדיונים הארוכים עם ילדיי ובלי משים בחרתי בפתרון הפשוט והזמין וויתרתי על ההתמודדות.
צילום: shutterstock
לאחר התגובה הנוראית והמעציבה של ארבל, הרגשתי במפתיע פתאום הקלה ושמחה. מדוע? אולי כי "אין שמחה כהתרת הספקות" כשראיתי את התגובה שלו הבנתי בצורה הברורה ביותר: שימוש רב מדי במסכים הוא רע לילדינו. הם מבזבזים את הזמן היקר כל כך שלהם ומפסידים הזדמנויות מדהימות להתפתחות אישית וחברתית. במקום לרכוש מיומנויות חברתיות, במקום ליהנות מיחסים אמיתיים ובמקום לגלות מי הם ואיך הם יכולים לפתח את עצמם, הם הופכים לאנשים שתלויים בבידור חיצוני מלאכותי ולא מתרגלים ניצול נכון של זמנם וכישוריהם.
צילום: shutterstock
בידינו ההורים, הזכות והחובה לעזור לילדינו ולהגביל אותם מפני שימוש באמצעים המזיקים להם. שינויים וזמני מעבר כמו תחילת הלימודים הם זמנים מדהימים ומתאימים לקביעת גבולות חדשים (או לחזרה לגבולות מוכרים) ולרכישת הרגלים מתאימים לערכי המשפחה.
הבנתי את הטעות שלי ואת החזון שלי בקביעת כללים מוגדרים לגבי שימוש במסכים בביתי, אז מה עשיתי? חשבתי עם בעלי מה הערכים החשובים לנו, תרגמתי אותם ללוח זמנים מפורט בו תכננו בינינו כמה זמן יוקדש לשיעורי בית, לתשומת לב לילדים, לפעילות בחוץ עם חברים, לקריאת ספרים אישית / משותפת ועוד.
כשהרגשנו בטוחים בעצמנו, העברנו את הכללים לילדינו ונדהמנו לגלות שכשאנחנו יודעים ובטוחים מה טוב למשפחה, הילדים מקבלים זאת ומגיבים הרבה יותר טוב ממה שציפינו.
כבר שבוע אנחנו מתרגלים לו"ז חדש בבית. אני נדהמת לראות כמה השינוי מורגש כבר גם על ארבל. הוא הרבה יותר שמח, מחייך, נמצא עם חברים ומצליח להפעיל את עצמו בדרכים יצירתיות ומהנות.
צילום: shutterstock
נצלו את החזרה לשגרה לקביעת "זמן מסך", הרגלים לגבי שיעורי בית וליצירת דרך ההתנהלות המשפחתית, הביתית הנכונה לכם.
שתהיה שנה טובה ומוצלחת.
לטורים קודמים
מיכל כרמי - אשת חינוך: מרצת העצמה למבוגרים ונוער, מנחת חוגי הורים, כותבת טורי חינוך ומנהלת דף הפייסבוק:" שפר באהבה-מיכל מיכל כרמי", מורה בתיכון ואמא לשבעה.