מחשבות לפני מותי לקראת יום הדין | יש מי שמתעסק בסוגיית המוות כל השנה

יום כיפור הוא הזמן בו נקבע גורלו של אדם, והוא הרגע הקדוש בשנה בו אנו צמים ומבקשים מחילה. יש כאלו שעוסקים בכך בכל ימות השנה. אז איך מתמודדים כל החיים עם המוות? והאם ניתן להיות שלמים עם ההחלטות שמקבלים עבור חולים הנוטים למות?

דבי בריטברד 14/09/21 13:18 ח בתשרי התשפב

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

רגע קדוש. זהו הרגע שבין חיים למוות. אנו עומדים בעיצומם של עשרת ימי תשובה. ימים של דין. במהלך השנה אנו איננו חשים או חווים לרוב את העוצמות שמלוות אותנו בימים אלו. אך ישנם כאלו שהתחושות הללו פוגשות אותם בכל יום של חול.

צילום: shutterstock

בכובעי כעובדת סוציאלית בצהר, יחד עם רבני הארגון ועובדות סוציאליות נוספות, אני נוטלת חלק במיזם שנקרא 'צהר עד מאה ועשרים'. מטרת המיזם היא לתת, ללא תמורה, מענה הלכתי אתי למשפחות חולים הנוטים למות, בשאלות הרות גורל שצפות ועולות במציאות שאנו אף פעם לא מגיעים מוכנים אליה. מציאות שתופסת אותנו לא מוכנים. לא מבחינה שכלית ובטח לא מבחינה רגשית. כל משפחה היא עולם ומלואו. אין משפחה אחת דומה לשנייה. מצד שני המפגש עם המשפחות של החולים ברגע הכי קשה שלהם, ברגע הכי קדוש. הרגע בו הם כמשפחה צריכים להחליט החלטות קשות מנשוא. זה רגע שצריך לבוא אליו בחיל ורעדה ובענווה גמורה. אנחנו לא באים לפתור את הבעיה, אנחנו באים לתת עוד כלים למשפחה, להגיע להחלטה שעמה יהיו שלמים כמשפחה.
המפגש מתנהל כאשר אנחנו מנסים שכל המשפחה תהיה שותפה למפגש. בתחילת המפגש כל אחד מציג את עצמו ומספר על עצמו ועל החולה. זה אחד הרגעים הבודדים שיש למשפחה אפשרות לשמוע אחד את השני ומה כל אחד חושב על המצב. בזה כבר יש חצי מהתשובה. הדיון ממשיך משם. התיווך שלנו את מה שנאמר במפגש מכל אחד ואחד זה מה שעוזר למשפחה לקבל את ההחלטה. בסופו של יום כמובן יש את ההלכה. אבל עד קבלת עמדת ההלכה המשפחה עוברת תהליך והתהליך המשפחתי הוא מאוד חשוב להכרעה עכשיו - וגם לאחרי מאה ועשרים.

צילום: shutterstock

את זה למדנו מהתגובות  החמות שקיבלנו מהמשפחות שהשתתפו במפגשים וסיפרו שהעובדה שלאחר שההורה הלך לעולמו הם נשארו כיחידה אחת, שלמים עם ההחלטות שקיבלו, מבחינתם זאת מתנה. זה מה שנותן לנו את הכוח והדחיפה להמשיך ולפעול במסגרת המיזם.  ומי ייתן ויהיה לנו את הכוחות להמשיך ולתמוך, להמשיך ולעזור לעוד משפחות רבות ברגע הקדוש. "פתח לנו שער, בעת נעילת שער".
העובדות הסוציאליות שבאות במגע עם המשפחה כולן עוסקות בתחום ומנוסות בהתמודדות עם המוות הקרב. הן מבינות כי התמיכה וההכלה של התחושות של בני המשפחה הם מאוד חשובים. לכן חשוב לנו השיחה עם המשפחה באופן ישיר כך שנוכל להתייחס לאותם תחושות ולתת לגיטימציה לדבר על הפחד מהאובדן ועל התסכול והעצב המתלווה אליו. אין באפשרותנו לעצור את המוות אבל כן באפשרותנו לעזור למשפחה להיות מוכנה לאובדן ושלמה עם החלטתה.

הכותבת היא עו"סית במיזם 'צהר עד מאה ועשרים'

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר