מחר, תתפטר מהעבודה שלך. אל תיקח פיצויים ואל תחתום אבטלה. פשוט תחזור הביתה, שב מול הטלוויזיה במשך שנה. בסוף השנה הזאת, תישמע דפיקה בדלת. אתה תפתח את הדלת ותמצא מעטפה על הרצפה, שבה יהיה צ'ק בסכום של המשכורת השנתית שלך- כפול שתיים.
מה אתם אומרים? הייתם עושים? אז התורה מבקשת מהחקלאים להתפטר, לשבת בבית ולצפות לרווח כפול בשנה אחרת, כפיצוי. הרב יגיד: מעולה, יש לנו פה הבטחה אלוקית. הפסיכולוג יגיד: אוי ואבוי, יש לנו פה "חשיבה מאגית".
כך קוראים הפסיכולוגים לחשיבה שמקשרת בין מחשבות ורגשות לבין התרחשויות במציאות באופן לא רציונלי. כאדם דתי, אני עומד מובך ומבולבל מול ההגדרה הזו. כן, אני מאמין שהארץ תקבל ברכה כפולה ויהיה לה יותר יבול. יש עוד דוגמא מעניינת: כתוב שאלוקים אומר שאסור לנסות אותו ולעשות לו כל מיני מבחנים. אבל מותר בדבר אחד- אפשר ללוות כסף בשביל לקנות דברים לשבת- ואלוקים יחזיר את הכסף. מי שרוצה- מוזמן לנסות. אני? לא ניסיתי, אבל אני מאמין שזה עובד.
אבל איפה עובר הגבול? נגיד שיש ילד ששונא את אבא שלו. כל כך שונא אותו שהוא מסנן יום אחד:
"הלוואי שאבא ימות". להפתעתו ולחרדתו, אבא מת כעבור חודש. צירוף מקרים? הילד בטוח שהוא הרג את אבא שלו. הפסיכולוג יגיד: חשיבה מאגית. גם הפסיכולוג הדתי יחשוב ככה, אבל אולי לשנייה אחת, תעלה לו מחשבה סוררת לראש והוא יחשוב: "תמיד למדתי ביהדות שיש כח למילים. הרי אתמול, בשיעור הדף היומי, למדתי שאסור להגיד לבנאדם 'לך בשלום' כי כשדוד אמר את זה לאבשלום- אבשלום מת". אופס. בעיה.
חשיבה מאגית היא סוגיה מאוד מרכזית בעיני בחיפוש אחר פסיכולוגיה יהודית. הסכיזופרן מאמין שהוא גורם לכל מה שקורה סביבו. המחשבות שלו מולידות את מה שהוא שומע בחדשות. רעידת האדמה בנפאל היא תוצאה ישירה של הצעקה שהוא צעק על המוכר בקיוסק. נשמע לנו הזוי ומשוגע, נכון? אבל כתבי הקבלה נותנים כח לאנשים יחידים להשפיע על כל העולם. מעשיו של האדם יכולים להטות את כל העולם לכף חובה. על עמים רבים נגזרו אסונות טבע כתוצאה ישירה של המעשים שלהם- המצרים, סדום ועמורה, צבא סיסרא ועוד.
אני חושב שהאדם הדתי צריך הדרכה מאוד ברורה בין עולמות הרוח לעולמות הנפש. להבדיל בין מיסטיקה לשיגעון, לשים גבולות בין המוח ולרגש. אחרת, האיזון הנפשי יכול להתערער ובמקום לחיות חיים רוחניים בריאים, האדם הופך לפקעת חרדתית רדופת שדים ודמיונות. אופציה גרועה אחרת: הוא יגיד: "אני לא מאמין לכל השטויות האלה, הכל אגדות".
מה החקלאים עושים בשנת החופש הזו? יושבים ולומדים תורה. בחייאת, חקלאים יקרים, בוא נשב ונברר בשנה הזו את כל השאלות שלי על פסיכולוגיה יהודית. תאמינו לי, זה יהיה שווה לכם פי שתיים.