שחנ"ש במוצ"ש: לא מתנצל

"לא רציתי לשכנע אותכם להצביע למפלגה מסוימת, באמת שלא. רציתי לדבר פסיכולוגיה וזה נפל על אותה משבצת". אסף פני אל על בנט, פסיכולוגיה ומה שביניהם

חדשות כיפה אסף פני אל 07/02/15 22:42 יח בשבט התשעה

שחנ"ש במוצ"ש: לא מתנצל
shutterstock, צילום: shutterstock

בבקשה, בבקשה, אל תמחקו את הטור הזה. אל תעשו לי אנפרנד,ואל תדווחו לפייסבוק שאני מטריד אותכם. אל תבטלו חברות באתר כיפה.

לא רציתי לשכנע אותכם להצביע למפלגה מסוימת, באמת שלא. רציתי לדבר פסיכולוגיה וזה נפל על אותה משבצת.

בטור שלי, אפשר להגיד עלי שאני כל הזמן דוחף אנשים ללכת לטיפול. אבל ברור שיש דברים אחרים שעושים לבנאדם שינוי נפשי- כמו אמנות, למשל. אבל יש עוד דרך מעניינת: אנחנו צופים בבני-אדם מיוחדים ואנחנו שואבים מהם השראה ומושפעים מהם נפשית.

הסיפור שלי הוא הסיפור של איש קירח וחייכן עם רווח בשיניים. מאז ששמעתי אותו מדבר לראשונה- אני לא יכול להפסיק. אין הרצאה שלו שלא שמעתי, אין ראיון טלוויזיוני שלו שלא צפיתי בו (פעמיים). אני חייב להודות- אני מכור לנפתלי בנט.

יום שישי, אני מנקה את הבית, והיו-טיוב מנגן לי הרצאה אחרי סרטון אחרי ראיון של בנט. עד שהבית כבר מבריק ומצוחצח, אני מרגיש כאילו אני יכול לפרוץ החוצה מהבית ולתקן את העולם.

מבחינה נפשית, כשאני שומע את בנט, הוא מאיר בנפש שלי את המקומות החבויים של האומץ, הבטחון העצמי והנחישות. כשהוא אומר: "אני לא מתנצל"!- אני מוצא את עצמי הולך עם הראש מורם במשך כל השבוע. כשאני הולך לבית-הכנסת (בביקור אצל ההורים) ובדרך רואה אנשים שהולכים לבריכה ופוגש נערים שמשחקים כדורגל- אני לפתע גאה בבגדי השבת והכיפה שלראשי ואני לא מתנצל שאני דתי. כשאני פוגש קולגות בעולם ההייטק, אני אומר בקול צלול וברור שאני גר בבנימין ושומרון, כי אני לא מתנצל שאני מתנחל. כשאני חושב שמישהו לא צודק- אני לא מתנצל שאני עומד על דעתי.

אנחנו שואבים השפעה וכוחות מאנשים בסביבתנו. לפעמים, אנחנו מקבלים כח לעשות שינוי גדול בחיים, רק כי ראינו מישהו אחר עושה דבר דומה. זה גם עומד בבסיס הכח של התאטרון- אני רואה הצגה ואני פאסיבי- אבל משהו קורה לי מבפנים ואני יוצא מהאולם עם זוית חדשה של חשיבה וכוח חדש בנפש.

קראתי השבת את הפרשה שלי, פרשת יתרו. העם לא רוצה שריבונו של עולם ידבר איתו כי זו חוויה חזקה מדי. אז הם רוצים לראות אותו מדבר אל משה. זו חוויה חזקה, לראות את המנהיג שלך מתקדש ומתעלה, כי אנחנו מרחיבים את האישיות שלנו- והיא זולגת מאיתנו אל המנהיגים שלנו או אל האנשים שאנחנו מעריצים. אנחנו מגינים עליהם כאילו אנחנו מגינים על עצמנו, כי אנחנו באמת שואבים אותו אל הזהות שלנו. הוא מייצג את האישיות שלנו.

מי מאיתנו לא מעריץ איזה זמרהוגהמשוררסופרשחקןרבכדורגלןאיש ציבורמורה? הוא מסמל בשבילנו חלק מעצמנו, הוא עושה בשבילנו איזו עבודה נפשית.

אז ביקשתי שלא תמחקו את הטור הזה. לא התכוונתי שהוא יהיה טור פוליטי. אבל אתם יודעים מה? אני לא מתנצל.