איך נראית הפגישה אצל הפסיכולוג?
אם כבר זו הסצינה שמעוררת חרדה אצל רבים, בואו נצלול לתוכה.
אני מעודד הרבה אנשים ללכת לטיפול, אבל המילה "טיפול" מתחברת בדרך כלל לסטיגמה של מוסדות אפלים מתחת לאדמה שבהם מתהלכים אנשים מזילי-ריר בחלוקים לבנים. במקרה הטוב, עולה התמונה של איש שוכב על ספה והפסיכולוג משרבט יצירות אמנות על הקלסר כדי לא להירדם.
בואו ניקח כמה דקות לשחוט כמה פרות ולנפץ מיתוסים.
היום, גם אם תחפרו אצל כל הפסיכולוגים, כמעט לא תמצאו את עיצוב-הפנים של פרויד. מה שתראו הוא שתי כורסאות שפונות אחת אל השניה, ביניהם אולי שולחן קטן. סביר שתהיה שם חבילת טישו, אבל אל תתפתו ליפול שוב לסטיגמה: לא כולם בוכים ומשתפכים וממלאים את סל האשפה בניירות משומשים.
מה שקורה פה, הוא מפגש. פשוט מפגש. כמו שני אנשים בבית-קפה. כמו בבית-קפה, שני האנשים יגיעו עם קצת פוזות וינסו להציג את עצמם בצורה הטובה ביותר. זה בסדר, כי לא קורה פה משהו חריג ומוזר.
יש כל מיני סוגי פתיחות. סביר שהפסיכולוג פשוט יציג את עצמו בכמה מילים (בעיקר את שמו ועיסוקיו). לאחר מכן, הוא יבקש שאתם תציגו את עצמכם. אין נכון או לא נכון. אתם לא חייבים להתחיל במלודרמה כמו: "אני אתחיל מהילדות שלי, שהייתה קשה מאוד". תזכרו, זה קודם כל מפגש בין בני אדם. אתם פשוט יכולים להתחיל בזה שאתם תספרו על עצמכם, מה אתם עושים בחיים, המשפחה, לימודים וכו'.
חשוב גם להדגיש: אף אחד לא רוצה לצלול איתכם ישר לתוך משהו מטורף. הסיבה הפשוטה: מה טוב בזה? זה כמו שלא הייתם רוצים לצלול למערכת יחסים מטורפת עם בןבת זוג על הפגישה הראשונה. זה בעצם הסוד של הטיפול- המטרה היא לא שתספרו כמה שיותר סיפורים ותגיעו לכמה שיותר תובנות. המטרה היא הקשר שלכם עם המטפל. הקשר שאתם תבנו ביחד. זו הרפתקאה מופלאה ששניכם שותפים לה. במסע הזה, הפסיכולוג הוא לא "הידען" שיגיד לכם מי אתם או מה אתם צריכים לעשות. הוא מנחה, מורה דרך, שיוצא איתכם ביחד למסע. גם אם הוא לא יגיד את זה, הוא בעצמו מתחיל משהו חדש, הכרות חדשה, גילוי של עולם פנימי- שישפיע גם עליו. הנושאים, הרגשות, העוצמות הקשות והרכות- יקחו גם אותו פנימה. אולי הוא לא יגיד לכם, אבל אתם תרגישו.
לכן, צריך להכיר. יש המלצה מקובלת שאומרת שכדאי להיפגש כמה פעמים עם המטפל (3-4 פעמים לדוגמא) כדי לראות אם יש קליק ביניכם. אם אתם מרגישים שאין כימיה- אז אפשר להגיד יפה תודה ושלום ולפגוש מישהו אחר. העיקר שתרגישו בנוח.
הפסיכולוג יתעניין אם הייתם בעבר בטיפול. חשוב לו לשמוע מה הציפיות והחששות שלכם מהטיפול. חשוב שאתם תשאלו כמה שיותר שאלות. זה מעניין, אבל כמה שלא תתכוננו למפגש הזה, סביר שתתרגשו. אני כבר מלומד בעולם הפסיכולוגיה ומטפל כבר שנים באנשים, אבל כשאני הלכתי לפסיכולוג, היה קשה לי לנשום כל הדרך אליו והפרפרים מילאו לי את הבטן. כי זה מפגש. עם אדם חדש. עם עולם חדש. אז יש חשש.
המטפל גם ישאל למה פניתם אליו. גם פה, לא צריך בבת-אחת להיכנס לעומק. אפשר להגדיר את הבעיה בכמה מילים. אפשר להיעזר בשאלות שלו להגדיר אותה. ואפשר גם לבוא בלי הגדרה. מה שחשוב לדעת בחדר הטיפול- הכל בסדר, אין נכון או לא נכון. כל מילה שלכם היא מצוינת, בלי שפיטה וביקורת. תאמינו לי, אפשר להתמכר רק מזה שפעם בשבוע אתם נמצאים באוירה שכל מה שתגידו-מתקבל.
מה שכן- בסוף ייגמר הזמן. הפסיכולוג יגיד: נגמר לנו הזמן. זה לא אומר שאתם צריכים לזנק ולהגיד תודה ולעוף מהדלת. זה אומר שאפשר לסכם, לקבוע ביומן מתי הפגישה הבאה ולהיפרד בנחת. מה לעשות, 50 דקות נגמרות בסוף. וגם ה-500 מילים שלי. נתראה שבוע הבא.